(Dance (1D- פרק 4

הלכתי והגעתי לספסל התיישבתי עליו ובכיתי
התחלתי שוב פעם לחתוך ובכיתי נשכבתי על הספסל ונרדמתי
התעוררתי היה בוקר, הלכתי לשירותים ציבוריים והחלפתי בגדים הלכתי לבית ספר והיכו אותי הבנים
"נו למה היום אין שמלה? מה חזרת להיות טום בוי?" אמר ילד אחד שהפשיל את שרוולי "בואו תראו את הילדה חותכת" הוא אמר ולחץ לי על החתכים התחלתי לבכות מהכאב והמורה יצאה החוצא והם ברחו אני נפלתי על הרצפה מרוב כאב וחולשה והתחלתי לבכות המורה ניגשה עליי והרימה אותי
"אני לא צריכה עזרה" אמרתי וניגבתי דמעות
"את כן! סתכלי מה קורה לך!" היא אמרה
"אני רוצה ללכת" אמרתי בקול צרוד והיא הנהנה
" על תעשי שטויות זה לא מגיע לך" היא אמרה ונתנה לי ללכת
הלכתי לחוות סוסים שלי, סירקתי את בלו ג'ינס, הבאתי שכר לעובדים ורכבתי על בלו ג'ינס, הרגשתי ממש משוחררת
מולי עמד בנאדם אז עצרתי מהר את בלו ג'ינס וירדתי ממנה עדיין מאופקת בדמעותיי
"אני ליאם" אמר אותו בנאדם
" אני מכירה אותך כל הבנות שלנו חולות עליכם" אמרתי וקשרתי את בלו ג'ינס
"איך קוראים לך?" הוא שאל
" איך שצריך, לפעמים קוראים לי טום בוי ולפעמים גועל, תבחר" אמרתי מנסה להתחמק מהשיחה בזמן שגם הורדתי את זה שרוכבים עליו (שחכתי איך קוראים לזה)
"אני רוצה לקרוא לך בשם האמיתי שלך" הוא אמר
"מיקה" אמרתי לוקחת את בלו ג'ינס לתא שלה
"מה קרה? הוא שאל ואני חשבתי שהוא שאל רק כדי שיעריצו אותו
"כלום, בנות תמיד בוכות" אמרתי הולכת משם
"אבל תמיד יש סיבה" הוא אמר ועצר אותי
"נשברה לי ציפורן" אמרתי בשקר
"אז נראלי שכל הציפורניים שלך נשברו" הוא אמר והסתכל הידיים עם הציפורניים שנגזזו
"מצחיק מאוד" אמרתי והעפתי אותו מהעיינים שלי והלכתי משם לכיוון אגם שהיה באזור