מול כיתת היורים

פתחתי את הדלתות והתייצבתי מול כיתת היורים שחיכתה לי בחוץ. הם תכננו פשוט להוציא אותי להורג ברגע שאצא מבעד לדלתות האלו, הם ידעו שבמוקדם או במאוחר אני אצטרך לעבור מבעד לדלתות והם פשוט חיכו לי שם, מסודרים בשתי שורות, אחת מאחורי השנייה, כשאנשי השורה הקדמית כורעים על ברכיהם, כולם אוחזים ברובים שלהם ומתכוננים לירות קדימה ברגע שאצעד אל מחוץ לדלת, מחכים להרוג אותי. אז כמו שאמרתי, לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי אל מבעד לדלתות, מתייצב מול כיתת היורים. "אש!" שמעתי את ראש כיתת היורים פוקד. שום צליל לא נשמע ואני רק המשכתי לנעוץ את מבטי באנשים שניצבו מולי. הם הניחו את הנשקים שלהם על הרצפה ונפלו ארצה. הרגתי את כולם במבטי, במקומם צמחו פרחים יפים. קטפתי את אחד הפרחים שצמחו מתוך האדמה שהייתה גופות של אנשים והרחתי את הניחוח המשכר שהפיץ הפרח, הוא הריח כמו חיים חדשים, מהסוג שנולדים מתוך מוות טרי. הבטתי בפרח ושכנעתי אותו שלא יהרוג יותר לעולם, הפרח השתכנע מיד, הטלתי אותו אל הקרקע והוא חזר להיות אדם, "איפה אני?" הוא שאל בבלבול, "מה אני עושה פה?" הוא הסתכל סביב ואז בהה בי. "לך תעיר את האחרים!" אמרתי לפרח שהיה אדם והוא ניגש אל שאר הפרחים, להפוך גם אותם לאנשים שלא יהרגו לעולם.
נשמע רעש של רובים, יורים בזה אחר זה, הצליל הזכיר לי תופים, צנחתי ארצה, גופי התמלא בעשרות חורים מדממים, "עמוד נוח!" צעק ראש כיתת היורים, לא ששמעתי.