רכבת אקספרס לאהבה | 16 | תעודת זהות, בר, ושוקולד?

ליה מתקשה להתמודד עם דניאל. אני מסתכלת על הדלת ומחכה שתצא. אני יודעת שדניאל נכנס להתקלח ושכנראה שידבר איתה בזמן שיתארגן. אני אוספת את שיערי לקוקו גבוה ומחכה.
אני מביטה בג'ייקוב, הוא נשען על השער. אני מביטה בהאנה, שמחפשת בווייז את הבר הכי קרוב.אני יודעת שאני קטינה, ולא אוכל לשתות. אני יודעת שאני היחידה שתישאר פיקחת\חסרת טיפת אלכוהול בדם…. אבל היי, למי אכפת?…
אני מתקרבת לג'ייקוב ונתקלת באריק. הוא מחייך ומצקצק בלשונו. אני מגחכת ומרימה את מבטי אליו.
"מה?" אני שואלת כשאני מסתכלת על החיוך שלו. אני לא מבינה מה הוא רוצה. הוא צוחק ומוחץ אותי. אני חומקת מבין זרועותיו ומטפסת על השער. אני מזנקת לצד השני וחורצת את הלשון. הוא צוחק וחוזר לעיסוקיו. אני נוגעת בכתף של ג'ייקוב מבעד לסורגים. הוא מסתובב.
"או היי…" הוא אומר. אני מחייכת חיוך שטותי ומנופפת בידי. הוא מגחך ומחזיק את הסורגים שלשני צידי פניי. אני מגחכת. האנה נאנחת ומכריזה משהו. כולם נאנחים ואריק מפנה את האגודל מטה. מה היא אמרה? לא הקשבתי.
"הולכים ברגל…. הבר קרוב" ג'ייקוב משלים אותי. אני רואה את ליה חומקת במהירות מהבית, ואת דניאל נועל את הדלת אחריו.
"יאלה, יוצאים!" האנה מכריזה באופטימיות והם פותחים את השער. אני צוחקת ומתרחקת קצת. עוברת לצידו השני של הכביש. מדרכה משלי. אני צוחקת מהמחשבה ומסתכלת עליהם מחייכים וצוחקים. אני רואה את אריק מנסה לעודד את ליה וסוחב אותה על הגב. אני צוחקת ושולפת שני שוקולדים שפילחתי מהבונבוניירה שהאנה הביאה. אני פותחת את העטיפה ודוחפת אחד לפה.
אני מסתכלת עליהם שוב, ורואה את ג'ייקוב מתקרב. הוא מתכוון להביא אותי? אין מצב. יש לי מדרכה משלי.
הוא מצטרף לצידי ושותק. אני שותקת גם. הוא מחייך. אני מחייכת גם. הוא משחק בשיער. אני אוכלת את מה שנשאר משני השוקולדים. הוא מחייך. אני שותקת.
"מתוק זה הקטע שלך?" הוא שואל. אני צוחקת ומהנהנת. אני אוהבת לאכול- מתוק, מלוח, או סתם, נשנוש.
"מממממ…" הוא עונה. אני מסתכלת עליו. הוא מסתכל עליהם. אנחנו באמת נהיה יחד שנה? אני לא מאמינה. האמת? קשה להאמין. אני כבר לא יכולה לחכות ללכת לישון במיטה הנוחה הזו.
"גם אני לא." הוא מצהיר. הוא שומע את המחשבות שלי או משהו?
"רק בגלל שאת לוחשת אותן, לא אומר שאחרים לא שומעים….." הוא עונה. אני מגחכת. אני לא לוחשת אותן. לא בחברה. לפעמים לבד…. כנראה שגם ככה לא. הוא מגחך ומחייך.
"טכנית כבר הגענו לבר….. את יכולה לעבור צד" הוא מוסיף. אני מביטה. כן, הגענו לבר. עצם העובדה שבשם צויינה העובדה שזה בר. אני עוברת צד. הבר מרהיב. רגע, איך אני נכנסת?…
דניאל מכחכח בגרונו ושולף תעודת זהות. השומר מהנהן ומכניס אותנו…. בר לגילאי 18+ שלא מקפיד?… אני נכנסת, ודי מבינה למה הוא לא מקפיד.