(קטע קצר- היומולדת..)

יש יותר הסברים ב'רציתי להוסיף', אבל אחד חשוב (כשתגיעו לסוף) *היא גרה בארון שלו*, אוקי?! שלא תתבלבלו…
*לדמות (היא..) קוראים לילי (לא באמת, אני פשוט לא זוכרת איך קוראים לה..)
*פשוט אין לי שם

היא מחזיקה בידה את הפתק שכתבה לפני. על צידו בחוץ היא כתבה 'בשבילך'. היא קראה שוב את מה שכתבה והסמיקה.
הדלת נפתחה פתאום והיא נבהלה ותחבה מהר את הפתק למכנס הקצר שלה. אחותו קראה לו לרדת למטה.

הוא הביט בה בעיניים פעורות מעט, כשידיו בכיסי מכנסיו. היא לבשה שמלת מלצרית עם סינר לבן מעל וחייכה, כשהיא מחזיקה את קצוות השמלה בידיה ופורסת אותה.
"ברוך הבא הביתה" אמרה לו. הוא חלף על פניה, מתעלם. היא הסתובבה במהירות לאחור ותפסה אותו בחיבוק גדול. הוא נרעד לרגע.
היא כיסתה את עיניו בידיה והוא מעד מטה לרצפה, בגלל היותה נמוכה בהרבה ממנו.
ילדה נוספת הופיעה וסימנה בידה לאות 'הכל מוכן' באגודלה.
היא שיחררה אותו ודחפה אותו אל המטבח.
היא פתחה את הדלת ואחותו הייתה בפנים, מצביעה על השולחן העמוס למראה במאכלים כשבמרכז מונחת לה עוגה גדולה.
הבעתו השתנתה מפליאה לחיוך.
זה היה יום ההולדת שלו.
שתי אחיותיו הובילו אותו אל השולחן בחיוך, כשהיא עומדת מאחוריהם, מתבוננת. הוא הסתובב לעברה לפתע וחייך. "תודה רבה." אמר. היא חייכה גם.
אחותו הגדולה ניגשה לעברה ולחשה לה דבר מה באוזן.

לילי הגישה לו כוס מיץ תפוזים קר, אחרי זה היא גם שמה לו בצלחת קצת מכל מאכל שהיה על השולחן והגישה לו. הוא היה מופתע, היא לא עושה את זה בדרך כלל.
לילי התיישבה בכיסא לידו ותקעה את המזלג בתות. "פה גדול," אמרה בקול ילדותי מעט. הוא בלע את רוקו והסמיק. 'אני מרגיש כמו ילד קטן שאמא שלו מאכילה אותו' חשב לעצמו.
הוא פתח את פיו ואכל את התות. מבט מסמיק עלה על פניו.
לילי חייכה באושר על כך שהוא בלע את הפיתיון ואחיותיו ואביו לא הפסיקו לצחוק עליו. הוא דפק בידו על השולחן בכעס והסמיק אף יותר.

ערב-
הוא פתח את השקית בחדרו והוציא את הספר שהיה בפנים. הוא לא היה בטוח אם הוא רוצה לקרוא אותו…
'אולי אני רק יציץ…' חשב פתח מעט מקצה הספר.
הדלת נפתחה ולילי הופיעה בפתח. תום קפץ מבהלה והפנה את גבו לעברה, כשהוא מחזיק את הספר בידיו קרוב לבטנו. הוא התחיל לדחוף מהר את הספר אל מתחת למיטה שלו, כדי שלילי לא תראה אותו.
"יש לי משהו להביא לך," היא אמרה בעיניים עצומות והגישה לו חבילה קטנה.
"מה זה?" שאל בסקרנות והצביע על החבילה.
"מתנה בשבילך." אמרה וקמה מהר, פונה ללכת.
"הה תודה." הוא חייך.
בדיוק כשהיא פנתה לאחור נפל הפתק מכיסה אל הרצפה, וזה צד את עינו של תום. הוא ניגש להרים אותו ולילי הסתובבה לאחור –שכן הוא עשה מעט רעש.
היא ראתה שזה היה מכתבה. היא הסמיקה ונלחצה וניסתה לקחת את הפתק מידיו, אך החליקה ושניהם נפלו.
תום שכב מעל לילי כשגופו הגדול מכסה אותה, וקרא את המכתב.
עניו התרחבו בשנית.
הוא השפיל מבט נבוך אל לילי ששכבה מתחתיו. היא לעומתו הניפה את ידה והחטיפה לא אגרוף חזק בלחי. הוא התקפל מכאב והיא קמה, בורחת משם אל ארון חדרו. היא פתחה את הדלת וסגרה אותה.
הוא חיכה כמה רגעים ונרגע, ואז קם. הוא ידע איפה היא תהיה.
תום עמד מול הארון בגדים כשידו מונחת על הידית ולקח נשימה עמוקה, ופתח את הדלת.
לילי ישבה שם מכונסת בעצמה, כשרגליה מקופלות וראשה נשען על ידיה, שהיו על רגליה.
היא הביטה בו.
"היי-" התחיל לומר אך היא עצרה אותו כששלחה את ידיה לעברו וחיבקה אותו. ראשיהם היו עכשיו
ממש קרובים. הוא יחל לשמוע את דפיקות ליבה.
"אני אוהבת אותך." אמרה לו. שניהם הסמיקו. "ואתה לא היית חייב לקרוא את זה…" הוא חיבק אותה חזרה.