חלום של מלאכים 38- כנף אחת…

נשימות שהיו מהירות מידי התחילו להתייצב ורעש טפיפות רגליים הגיע לאוזניי. ניסיתי לזוז אך כל איבר בגופי כאב. זה היה כשף מסובך ומסוכן. אני בעצם בלעתי את שתי כדורי האנרגיה שלהם אל תוכי. במצב אחר זה היה יכול להיות טוב, אולי אפילו שימושי, אבל עכשיו אני פעלתי מתוך רגע של פזיזות וזה היה יותר מידי. הרגשתי נגיעות בגופי וניסיתי להזיז את ידי. אנקת כאב קלושה בקעה מפי אך בכל זאת המשכתי לנסות. אני חושבת שהם דיברו אך אני לא זוכרת מה אמרו או אם הבנתי בכלל. הצלחתי ליישר את שתי ידי ולתמוך בעזרתם בגופי, כשאני משתדלת להשאיר אותו למעלה. רגליי הסתבכו אחת בשנייה ושערי הארוך מעט היה פזור וסוכך על חלק מפני. הרגשתי כאבים עצומים בגבי, כאילו מישהו הסיר חלק גדול ממני. חשבתי שאולי הכאבים ייעלמו אם אני ישפוך על גבי מים, אז ביקשתי מהבנים בנוקשות שיביאו לי מים. כעבור שנייה כבר היה גבי רטוב לגמרי, אך במקום להרגיש כאילו הוא 'נכבה' הרגשתי כאילו הוא 'בוער'. צעקה עמוקה נפלטה מפי וידי קרסו מהתשישות.
"אנג'י," קולה המודאג של רו נשמע לפתע. "אני הולכת לעשות משהו שאולי יכאב לך יותר, או שאת תתנגדי אליו, אבל זה רק למענך." קולה היה רגוע ומלא כאב, כאילו היא בוכה. "בסדר? אני הולכת להרים עכשיו את חולצתך." הרגשתי ידיים חמימות נוגעות בי ומבטים מוסטים. רוח נשבה על גבי הכאוב. "אנג'י…" הפעם קולה בכה, ממש בכה. אני הייתי בטירוף חושים, כאילו מישהו שואב אותם ממני לאט לאט.
"מה… מה קרה לה רו? את יודעת?" שאל C. הנחתי מכך שהוא לא הביט בגבי. היד שנחה עליי רעדה מעט. רו אגרפה את שתי ידיה. "זה בגללכם!" צעקה. "רק בגללכם! אתם הייתם כל כך טיפשים… כל כך חסרי מחשבה! תראו למה גרמתם!" אני חושבת שהיא הצביעה על גבי. האוויר סביב החסיר פעימה, ממש כמו לבבותיהם. שמעתי מישהו קם, ורגליים פונות אל הבקתה. כעבור כמה דקות ראיתי צל חוזר ומשהו רך נח עליי. "זה בשביל להסתיר ולחמם…" מלמל, אני חושבת שזה היה B. לא יכולתי יותר, הייתי חייבת לדעת מה קרה לי שהם לחוצים ככה. כחכחתי בגרוני כמה פעמים והצלחתי לבסוף לשאול את השאלה הרצויה. "מישהו יכול להסביר לי מה קרה?"
שתיקה, לא שמעתי תשובה מיידית, רק שתיקה.
"A, אני יודע שזה אכזרי, אבל פרשי את כנפייך בבקשה." קולו של B היה שבור, מרוסק, כאילו הוציאו לו את כל האוויר מהריאות. לא ממש הבנתי למה הוא רוצה אך עשתי כך, למרות שכאב נורא. בדיוק כשריכזתי את כל כוחותיי הגיע ההלם, הזיכרון מהנחיתה הפתאומית באמצע והכישוף. הרגשתי חלשה יותר פתאום. כנפיי נפרשו, לכל אורכם ויופיים.
לא, רק כנף אחת בעצם.
הרגשתי לא מאוזנת פתאום. אני עם כנף אחת, לא שניים, אחת. אני… אני אפילו לא יכולה לתאר איך הגשתי באותו רגע, הרי כולם יודעים שהכנפיים הם האיבר שמאזן אותנו ואת הכוחות שלנו. כנפיים הם חלק מגופנו.
"לא!" צרחתי, צרחתי הכי חזק שאני יכולה; צרחתי את כל מה שהיה בתוכי; צרחתי את כל כאבי החוצה; צרחתי את נשמתי.
אמרו לכם פעם מה יכול לגרום התפוצצות קוסמית? לא? אז תנו לי לענות לכם על זה. אם אי פעם יצא לכם להיות בקרבת התפוצצות קוסמית, עשו טובה וכסו את עיניכם, אלא אם כן אתם רוצים להיות עיוורים. התפוצצות נובעת משחרור אנרגיות חזקות (אבל כאילו, ממש חזקות, לא של איזה מכשף רמה אחת שחושב אחת עצמו למשהו) אל החלל. התפוצצות פותחת שערים, שערים מסוימים.
"אנג'ל!!" נשמע קול חזק קורא בשמי לפתע. לא שמתי לב אבל הילה כסופה (ההילה שלי) הייתה פרוסה סבבי כמגן, כעד לכאב. ראיתי יד מושטת קדימה ויד שנייה מגנה על העיניים. 'לא, לא, בבקשה אל תתקרב!' התחננתי לשווא. ידעתי שדמעות זולגות מעיניי, מרטיבות את לחיי. רק עוד רגע ו… פתאום קרה נס. ידו הצליחה לחזור את המגן, כשהוא ממשיך לקרוא בשמי, שוב ושוב. אחר כך גם גופו והוא נעמד מולי, כשחתכים בבגדיו ובגופו. שערו היה פרוע מתמיד וחתוך, כנראה נשרף במקומות שונים מהפיצוץ. "אנג'ל," הוא הביט בי ונפל עליי בחיבוק, כשידיו כרוכות סביב צווארי. הכל סביב נרגע, כאילו כלום מעולם רק קרה, אך היה אפשר לראות ניצוצות, זהובים-כסופים באוויר.
"אני… כל כך מצטער… את יודעת שאני מעולם לא רציתי לפגוע בך… אני כל כך מצטער…" נפלנו שנינו על ברכנו. החול היה רך.
לא יכולתי לדבר, פשוט לא יכולתי.