לרקוד – פרק 46 (1D)

נועם/ליאם

כמעט כמו בכול בוקר בחודשים האחרונים והארוכים כול כך התעוררתי למיטה ריקה וקרה, הנוכחות של ליאם נורא חסרה לי ומעיקה על החזה שלי .
קמתי לאט מן המיטה הזוגית והרכה , אפילו לא טורחת למתוח את ידיי ורגליי הדואבים ופועמים בכאב חלוש מהשינה הקפוצה של הלילה. התקדמתי יחפה על המרצפות הקרות אל עבר המטבח הגדול שבדירה החדשה והמשותפת שלי ושל ליאם , אולי בתקווה שהוא ישב במטבח ויתנהג אלי רגיל כמו בכול 7 השנים האחרונות , אבל טעיתי במהירות כשגיליתי שהבית ריק לחלוטין פרט לי ואין שום זכר כולשהו מליאם .
בעוד כשבועיים אנחנו חוגגים ביחד שמונה שנים מאושרות , כמעט .
חזרתי על צעדיי ונכנסתי אל חדר הרחצה היחידי בבית , שטפתי את פניי במים קרים כמו קרח היטב מסירה מעלי את קורי השינה המעייפים , צחצחתי את שייני הלבנות ביסודיות מסלקת את הטעם המר מהלילה שעבר עלי . לילה קשה מלא בחלומות שונים ומגוונים למה ליאם מתרחק ממני , חלקם אפילו חלומות משוגעים למדי בשביל שהיו יכולים להיות אופציה או אמת .
הבטתי על המראה המבריקה , השתקפותי הסתכלה עלי מבעדה של הזכוכית הנקייה , בחורה בעלת שיער חום חלק וארוך ועייני החומות מביטות היישר אל תוך עייני בהשתקפות בתהייה מה יכול להיות וגרם לליאם להתרחק ממני, משהו שעשיתי ?
טעות שביצעתי ?
מילה שלא הייתה אמורה לצאת מבעד לשפתיי ?
עצמתי את עייני בחוזקה כשכאב ראש התחיל לפעום ברקותיי במכה , פתחתי את הארון התרופות שהספקתי לסדר כבר אתמול אחר הצהריים , ובלעתי בלי לשתות שתי כדורים לבנים-אספירין נגד כאב ראש, שהחליקו לאט לאט במורד גרוני .
לקח להם מספר שניות ארוכות שהרגישו לי כמו נצח בזמן שהכאב פעם לאיטו בראשי עד שהם התחילו להשפיע וכאב הראש לאט לאט נסוג .
יצאתי מחדר הרחצה סוגרת אחרי את דלת העץ בשקט ומתקדמת אל עבר הסלון הגדול והרחב , התיישבתי ישיבה מזרחית על הרצפה אל מול המזנון החדש שליאם קנה לפני מספר ימים קצרים, בצבע חום-דובדבן מבריק ויפה שעליו נחה הפלזמה השטוחה והשחורה הדלוקה על ערוץ שירים שקט וחלש .
פתחתי את אחד הארגזים שלידי , קורעת את סרט הדבק השקוף ומגלה אל מול עייני את התוכן , כמה אלבומי תמונות ישנים , ג׳ינס של ליאם שאין לי מושג מה עושה בקרטון הזה ולא בשאר הקופסאות המלאות בגדים .
הוצאתי את ערמת אלבומי התמונות , האלבום הראשון בערמה משך את תשומת ליבי , כריכה כחולה מבריקה ועליו חרוט שם של חברה כולשהי שלא הבנתי .
פתחתי את האלבום באמצע , מגלה תמונות ישנות שלי ושל ליאם מבית הספר, וחטיבת הביניים .
תמונה שלי בבגדי מעודדות צמודים , וליאם לידי כורך יד אחת שרירית סביב כתפי ושפתיו צמודות לשלי תוך כדי החיוך היפה והמאושר שפרוש על פניי השזופות .
׳מה קרה לאותם הימים?׳ השאלה הדהדה בראשי מספר רב של פעמיים.

*

עשיתי את דרכי אל הדירה של נייל , לפני מספר דקות הוא התקשר אלי כדי להכיר לי את החברים שלו , לנסות לשתף אותי בחיים שלו ולהפוך אותי לאחד מחבריו הקרובים .
שהיינו ילדים קטנים , היינו בלתי נפרדים אחד מהשני , החברים הכי טובים ואז בגיל 10 עברתי לעיירה קטנה ליד ניו יורק, ונייל הכיר את הארי וזאין שהם החברים הכי טובים שלו עכשיו .
החניתי את הרכב השחור שלי באחת החניות הצמודות לרכב אדום מבריק וראוותני , יצאתי מרכבי ונכנסתי אל הבניין מוצא מחסה מהקור הלא כול כך הגיוני של ניו יורק, ניו יורק היא אחת מהערים הכי חמות בארצות הברית .
הגעתי לדלת הדירה שלו ולחצתי על כפתור הפעמון , הצלחתי לשמוע את צלצול הצורמני מבעדה העבה של דלת הכניסה הבהירה .
כעבור כמה רגעים פתחה לי את הדלת בחורה צעירה עם שיער שחור פחם חלק וארוך שהיה אסוף בקוקו מרושל על קודקודה .
זאת הייתה אותה האחת שהגיעה אתמול אל הדירה של נייל , לא הבנתי כול כך למה אבל לא שאלתי שאלות מיותרות ולא דחפתי את האף שלי לעניינים שלא שייכים לי .
״אתה בוודאי ליאם , תיכנס״ חייכה אלי וזזה הצידה מפנה לי מעבר ישיר אל תוך הדירה , חייכתי אליה בנחמדות ונכנסתי פנימה אל הדירה הדי גדולה של נייל .
בסלון ישבו עוד שתי בחורות , האחת מהן בעלת השיער החום בהיר זיהיתי כאור החברה של נייל מאתמול , ואת השנייה בעלת השיער השטני עד הכתפיים לא הכרתי .
רעשים נשמעו מהמטבח , כמה קולות של צחוק ורעשים של צלחות וכוסות .
״זאת אור , אני חושבת שהספקת להכיר אותה כבר , זאת שובל החברה של הארי״ הסבירה לי מצביעה ומציגה את הבחורה עם השיער השטני של זהיתי.
״אני אביה דרך אגב״ הציגה את עצמה בחיוך קטן ויפה החושך טור שיניים לבנות וישרות .
נייל ועוד שני בחורים שככול הנראה היו זאין והארי יצאו מן המטבח אל אזור הסלון , ״למה נועם לא באה איתך?״ זאת הייתה שאלתו הראשונה של נייל כשראה אותי , ״אני אתקשר אליה עכשיו״ אמרתי בחצי חיוך מזויף מרגיש כול כך מזויף ולא אמיתי באיזה שהיא צורה .
״ליאם תכיר זה זאין״ אמר נייל מצביע בידו אל עבר הבחור הגבוה השרירי והמפותח בעל השיער השחור פחם בתספורת קוצים קצרה הוא חייך אלי בהינד ראש קטן והלך אל עבר הבחורה עם השיער השחור שפתחה לי את הדלת וחיבק אותה כששניהם יושבים על הספה הגדולה צוחקים .
״זה הארי״ נייל הציג את הבחור המתולתל שלידו , הוא חייך לעברי ומלמל ״שלום״ קטן כשהפסע אל הסלון בעקבות הבחור השני והתיישב ליד הבחורה בעלת השיער השטני .
חייכתי אל נייל שנכנס בעקבותיהם אל הסלון והתיישב ליד אור החברה שלו , ״האוכל עוד מעט מוכן״ הכריז ונפל על הספה הכחולה באנחה קלה .
נכנסתי אל המטבח והוצאתי את הפלאפון מהכיס שלי , מחייג את המספר המוכר להחריד של נועם , כמעט ושחכתי מכך שבעוד שבועיים בערך אנחנו חוגגים שמונה שנים ארוכות ביחד .
כעבור כמה ציפצופים קולה העדין ענה מהבעד השני של הקו .
-״הלו?״ סוג של נימה שבורה נשמעה בקולה הנשי , זה ריסק אותי לרסיסים הכי קטנים שיש .
-״אני עכשיו אצל נייל , הוא עושה ארוחת צהריים גדולה עם עוד אנשים והוא הזמין אותך את רוצה לבוא?״ שאלתי אותה ישירות בלי ללכת סחור סחור .
אי אפשר היה לפספס את משיכת האף שלה מהבעד השני של הקו , זה שבר את הלב שלי בשנייה אחת בודדה וניפץ אותו למליוני רסיסים קטנים .
האגו שלי עצר אותי מלשאול אותה אם היא בוכה , לא ידעתי למה לעזאזל יש לי אגו איתה אחרי כמעט שמונה שנים !?
-״בסדר, תסמס לי את הכתובת אני יבוא במונית״ שמעתי את קולה הרך והנשי , עכשיו הייתי בטוח בכך שהיא בכתה שעוד שני משיכות אף נשמעו ברקע .
-״נועם הכול בסדר?״ מלמלתי בגמגום , ומיד אחרי ששאלתי התחרטתי על כך .
-״אני בסדר ליאם , אגיע בעוד עשר דקות״ שמעתי גיחוך קל ומזויף שנפלט מפיה.
השיחה התנתקה מיד , בלי מרווח של מספיק זמן כדי שאוכל לענות לה , הקול השבור שלה פירק אותי לגורמים , ליבי נשבר לרסיסים והמחשבה היחידה שלא עזבה את ראשי היא -׳איך לעזאזל יכולתי לעשות לה את זה?׳
״ליאם בוא לפה״ שמעתי את קולו של נייל קורא בקול בשמי , לקחתי נשימה עמוקה כדי לא להראות כאילו הרגע נשבר לי הלב לגורמים ונכנסתי אל הסלון עם חצי חיוך יפה ומזויף שהסתיר את כול רגשותיי הסותרים .