החיים על פי מיקה-פרק 1 *ואני ממשיכה את הקודם!*

שוב, אותו החלום, אני שוכבת ביער יפהייפה, לבושה בשמלה לבנה ללא נעליים.
"מיקה..מיקה.." אמר קול שנשמע כמו רוח.
"שוב פעם? מה הולך כאן?" שאלתי, פתאום היער נעלם, ואז..
~חוזרים למציאות~
"אעאעאאע!" צעקתי, קמתי מהמיטה בלי שיגידו לי, זו הפעם המיליון שאני חולמת את החלום המטופש הזה.
אני מיקה, אני אהיה בת 13 בקרוב, אני גרה ליד יער עם בקתה קטנה ונטושה, תמיד רציתי ללכת ליער אבל ההורים היו מתחילים בתירוצים של "מיקה, את קטנה מדיי" וכאלה, הייתי מתה להגיד להם שאני גדולה מספיק, אבל…אני אפילו מפחדת לקלל בטלפון ליידם, אני בן אדם חסר אומץ, אני מפחדת מהמון דברים, אני נחשבת לפחדנית ו.."מיקה!!" צרח אחי, ירדתי למטה.
"מה אתה רוצה?" שאלתי אותו בעצבנות, הוא נראה עצבן מתמיד.
~עצירת זמן~
זה אלידע, אחי הקטן, הוא פשוט בלתי נסבל, כל היום הוא רק יושב מול המחשב וטוחן נקניקיות (XD), הוא בן 10, הקרצייה של המשפחה, הוא מאוהב בליס, אחת החברות הכי טובות שלי, שנייהם ממש דומים כי שנייהם חופרים מושבעים ושנייהם אוהבים נקניקיות, יאק.
"תעזרי לי עם המשחק המטומטם הזה!" צעק בכעס, נאנחתי ולקחתי את הדיסק.
"מתיי תלמד שמכניסים את זה לפה ולא לפה?" אמרתי בכעס והכנסתי לו את הדיסק. מחר מתחילים הלימודים, השגרה מתחילה ואיתה גם בית הספר החדש שאליו אני עוברת.
"אוכל!" צעקה אימא, רצתי אל עבר השולחן. היום האחרון שבו אני ארוץ ככה לשולחן. אחריי שגמרתי לאכול ירדתי אל חדרי והדלקתי את המחשב, התחלתי להקליד ולשמוע מוזיקה (רועשת). אחר כך שטפתי כלים ואז ירדתי לארוחת צהריים. אחר כך פתחתי את החלון שלי וצפיתי ביער ליד בייתי.
'הלוואי שאוכל ללכת לשם..' חשבתי, סגרתי את החלון וחזרתי למחשב.