וואנשוט ליבי& נייל

"ליבי, בא אליך אורח" צעקה אליי אמא בזמן שההיתי בחדר שלי וקראתי סיפור.
"אני באה!" אמרתי וירדתי למטה.
בפתח עמר נייל.
נייל הוא ילד מהכיתה שלי הוא בלונדיני עם עיניים כחולות.
"היי ליבי, מה קורה?" הוא שאל אותי וחייך.
"הכל בסדרמה איתך?" החזרתי לו.
"אנחנו יכולים לדבר?" הוא שאל אותי.
"ברור בוא לחדר שלי" אמרתי.
עלינו לחדר הורוד שלי והוא אמר:
"יש לנו נשף עוד שבוע לכבוד סיום הלימודים, בא לך לבוא איתי?"
"אני חושבת שזה רעיון נחמד כי בדיוק חשבתי עלזה שאין ליבן זוג" עניתי.
"אוקיי, אני מאוד שמח" הוא אמר קם ובא לצאת אבל עצרתי אותו:
"נייל, אני לא יכולה יותר, אני מרגישה אליך משהו וזה גורם לי בכל פעם כשאתה עובר אני מורידה את הראש כי אני מפחדת להסתכל עליך" אמרתי והסמקתי.
"וואו אף פעם לא אמרה לי את זה ילדה" הוא ענה וחייך.
"את האמת שגם אני מרגיש ככה" הוא אמר והתקרב אליי.
ואז אמא נכנסה והביאה לנו לשתות.