מעבר לקשת

(שם זמני, תציעוו !!)

כל הדברים שאי פעם כתבתי,
כל הדברים שאי פעם אמרתי,
כל התמונות שאי פעם לקחתי,
רק מסתובבים בראשי.
ואני אף פעם לא הרגשתי טוב איתם,
ואני אף פעם לא הרגשתי חיה (חיה חיה…)
ואני אף פעם לא הרגשתי את הצער של המילים,
ואני לא יודעת את שמך (שמך?)

ואני צועקת: לה לה לה לה לה לה הו הו הו
לה לה לה לה לה…
ואולי יום אחד אני יחפש את החיוך שלך,
והוא יחייך אליי החזרה.

ויום אחד כשירדנו אל הפארק (אל הפארק…)
אתה קטפת לי פרח, ורוד וקטן.
כשאנשים לידנו הסתכלו עלינו אתה הגנת עליי מכל בנים,
לחשת לי מילים טובות בשקט באוזני,
ולקחת אותי אל מקום רחוק מעבר לקשת.

אלו היו אותם ימים, תמימים, מאושרים,
אול אותם זיכרונות עזובים, שאני אתגעגע אליהם לעולמים.
אני יודעת מהם מחשבותייך,
כי חלקת אותם איתי.
עוד אשמע את קולך קורא לי, גם אם ממרחקים.

כי אני צועקת: לה לה לה לה לה לה הו הו הו
לה לה לה לה לה…
ואולי יום אחד אני יחפש את החיוך שלך,
והוא יחייך אליי החזרה.

שם מעבר לקשת, שנינו נמצאים,
שם בין פרחים ורודים, אנחנו אוהבים.