החיים לא משהו – פרק 5

הקדשה ל-christina (:

דניאל תלש דף מהמחברת שלו וכתב עליה משהו…לא הסתכלתי, זה לא מעניין אותי, בטח הוא כותב איזה מכתב למישהי…
אחרי כמה דקות הוא הושיט לי את הדף, התחלתי לקרוא:
'אני יודע שרק ככה את תקשיבי לי…
את לא אוהבת אותי ושיש לך חבר אבל אני חייב לך הסברים, בואי בסוף היום לדשא'
לא ידעתי אם לבוא, פחדתי שהוא יעשה לי משהו, אחרי שהוא ברח לי הוא מסוגל לעשות הכול!
-הפסקה-
לקחתי את מאי לשיחה.
אני: " דניאל הביא לי עכשיו פתק בשיעור שהוא רוצה לדבר איתי… אני רוצה לדבר איתו אבל אני מפחדת שהוא יעשה לי משהו…"
מאי:"אווו מאמי את חייבת ללכת לדבר איתו…"
אני: "אני לא מסוגלת ללכת לבד…"
מאי: "תלכי אם מייקל.."
אני:"אם מייקל יהיה שם אז כמו שאני מכירה את דניאל הוא לא יגיד את מה שהוא רוצה…"
מאי:"אמממ… אני יכולה להסתכל עליכם מהצד, בלי שהוא יראה אותי.. ואז אם חס וחלילה הוא יעשה לך משהו אני יהיה שם…"
אני:"אין עלייך !!!!"
מאי: "הכל בשבילך קופיף שלי.."
אני: "סליחה?!?!"
מאי: "קופיף שלי" אמרה וליטפה לי את הלחי
-צלצול-
אני: "חכי חכי אחרי הבצפר.." אמרתי והתחלתי להתקדם לכיוון הכיתה ומאי אחריי
מאי: "אל תדאגי אני יחכה לך עד שתסיימי את השיחה עם דניאל.."
לא יכולתי להפסיק לצחוק…

נקודת מבט של מייקל:
סוף סוף שיעור עם אהבת חיי, שיעור מתמטיקה, שיתנו בהקבצה ב'…
היא נכנסה לכתה עם מאי, שפוכות מצחוק….
אני: "מה כל כך מצחיק?"
ניל: "מאי"
מייקל: "זה נראה כאילו אתן מסוממות…"
מאי: "נראה לך?"
המורה נכנסה לכיתה, התיישבתי עם ניל בשולחן שלנו…

נקודת המבט של ניל:
כל השיעור אני ומייקל דיברנו, לא סיפרתי לו שאני הולכת לדבר אם דניאל, הוא לא צריך לדעת. אם הייתי מספרת לו הוא לא היה נותן לי ללכת, אני רוצה ללכת, אני רוצה לדעת את הסיפור האמיתי!
-צלצול- עוד שעתיים סוף היום

נקודת המבט של מייקל:
עוד מעט יש לנו חודשיים. 16.6 התאריך הכי יפה שיכול להיות! זה הולך להיות היום הכי מאושר שיהיה לה!

נקודת המבט של עדי:
משכתי את מיכל לשרותים, לשיחה…
אני: יואאא אני יהרוג את ניל הזאת דניאל יהיה שלי!"
מיכל: "ממה??"
אני:"אני רוצה את דניאל.. והוא אוהב את ניל…"
מיכל: "אהה"
אני: "מה קרה?"
מיכל: "לא יודעת כבר…אני חושבת שאני מתחילה להתאהב במייקל…"
אני:" את יודע מה, לי יש רעיון איך אני יקבל את דניאל ואת את מייקל במכה אחת…"
מיכל: "איך???"

חזרה לנקודת מבט של ניל:
הגיעה סוף היום, אני ומאי התקדמנו לכיוון הדשא, מאי עצרה כשהיא הגיעה לספסלים ואמרה "בהצלחה חיים שלי.." החזרתי לה "תודה חיים.."
הגעתי לדשא, הסתכלתי אחורה, ראיתי את מאי, חייכתי (:
התיישבתי על הדשא וחיכיתי….
ראיתי אותו…
אני: "אז כל פעם תאחר?" שאלתי והתחלתי לצחוק… יחסית למצב שאני נמצאת פה יש לי מצב רוח טוב..
הוא צחק גם…
דניאל:"קודם כל תזכרי שאני תמיד אהבתי אותך וגם עכשיו אני אוהב אותך…"