Hallucinations

יומני היקר,
אתמול בלילה לא ישנתי הרבה וזאת כנראה הסיבה לכל מה שקרה מאז שהתעוררתי באוטובוס לקול לחישה חרישית. פתחתי עיניים ולקח לי כמה שניות להיזכר שאני בטיול שנתי בנגב באוטובוס.
פתאום ראיתי אותו הוא ישב לידי זוהר בלובן חולני במקצת, למרות שאם זכרוני אינו מטעני בתחילת הנסיעה התיישבתי ליד מוצארט, הלחישה החרישית התבררה כקריאה חוזרת ונשנית של שמי.
בקצרה הוא הסביר לי את יעודי, אני מלאך ואמורה להחזיר את האמונה של הסובבים אותי באלוהים. עומדים לרשותי כמה אמצעים: היכולת לראות את ההילה ומידת האמונה של כל אחד, והיכולת לעשות כל דבר שליבי יחפוץ (כמו לעוף לפי הדוגמא שלו).
כל מה שאני צריכה לעשות כדי לחולל ניסים זה להאמין אמונה שלמה וכוללת באלוהים, והוא כבר יעזור לי לעשות את מה שרציתי.
עוד הוא אמר שלא יזיק אם אני אתחיל כבר עכשיו, שכן האמונה באוטובוס הזה על הפנים. כשהוא הזכיר את האמונה, הרגשתי גם מי מאמין וכמה.זה היה מוזר אבל זאת היתה רק ההתחלה.
טילנו בהר ארדון שזה ההר שבאמצע הלב של מכתש רמון, מה שאני זוכרת שהוא היה שטוח. העלייה היתה קשה לכולם, והם התלוננו, אני לא. הגענו למעלה ועצרנו כדי לאכול משהו. באותו שלב מצאתי את מוצארט שהיתה החברה הכי טובה שלי, ודיברתי איתה בקול רם ליד כולם.
"את יודעת זה הר מיוחד, אם קופצים למטה מהאזור הזה שאנחנו יושבים בו אז עולים על זרם אויר חם ועולים למעלה חזרה."
"אני חושבת שבסוף כן היינו צריכות ללכת לישון בלילה אם את מדברת שטויות כבר בשעה כזאת…" היא חייכה
"על מה מתערבים?"
"כמו שאני מכירה אותך את תמצאי איזה תרוץ כמו למות בשביל לא לשלם לי"
"מבטיחה שלא"
אחת המורות התקרבה "שלא תכניסי לעצמך שטויות לראש את לא יכולה לעוף"
"בואו אני אוכיח לכם" רצתי טיפה כי עמדנו די קרוב לקצה, ונתתי אותה בקפיצה מתוך אמונה שלמה.
שמעתי אותם צועקים ואלו היו המילים האחרונות ששמעתי בחיי.
מסתבר שאלוהים מאוד עסוק.
אבל "יבוא היום אוכיח צדקתי" אני מלאך!!!