אגדה תת ימית | הקדמה

"והיה אי ששכן לפני המיצר שאותו אתם מכנים בשם עמודי הרקולס. האי הזה היה גדול יותר מלוב ומאסיה גם יחד, והוא הוביל לאיים אחרים. מאיים אלה יכולת לעבור את כל היבשה הנגדית, שהקיפה את הים האמיתי, שכן ים זה, הנמצא בין מיצרי הרקולס, אינו אלא נמל, ויש לו כניסה צרה, אבל אותו הים האחר הוא ים אמיתי, והארץ המקיפה אותו – בצדק תיקרא יבשה" (אפלטון).

לאחר חודשים של מאמצים מרובים כל מה שאני מחזיק בידי זה פיסת קלף מיובשת וישנה שהייתה קבורה עמוק באדמה. האותיות א-פ-ל-ט-ו-ן זוהרות לי מול העיניים בקצב מסחרר. הייתי נותן הכל כדי שהוא יהיה כאן, רק בשביל הזכות לקבור אותו ביחד עם פיסת הקלף הארורה הזאת.

תיק המשאות הכבד שנח על הגב שלי כאילו ומכפיל את משקלו מרגע לרגע, התיישבתי על האדמה הקשה בייאוש. לא גיליתי כלום. הכל ידוע לי כבר עוד לפני שיצאתי למסע המטורף הזה.

איך זה שנער בן חמש עשרה שגדל רחוק מההורים שלו מסכים לצאת למסע מטורף עם עוד חמישה ילדים בני גילו בעקבות מדריך אחד חסר שכל? כאשר פיסת הקלף הזו בידי ואני יושב על האדמה כאשר הבטן שלי מקרקרת ואין אף אחד בסביבה שיוכל לשאול אותי מה קרה, זו נראית לי שאלה טובה למדי, חבל שלא חשבתי עליה לפני שלושה חודשים כשהכל התחיל…