לרקוד – פרק 45 (1D)

נועם/ליאם

הבטתי שקועה בפתח הדירה על כול הארגזים שמילאו כול פינה ופינה בדירה החדשה שלי ושל ליאם .
סוף סוף אנחנו עוברים לדירה משלנו , ואני סוף סוף יתחיל ללמוד בבית הספר לעיצוב שרציתי מאז שהייתי ילדה קטנה.
חריקת הדלת החומה מאחורי גרמה לי לקפוץ בבהלה ולהסתובב מהר אל כיוון הדלת .
״ליאם הפחדת אותי״ מלמלתי אליו בחצי חיוך כשהוא התקרב אלי מדביק לי נשיקה קצרה על המצח . אני לא יודעת מה נסגר בזמן האחרון , אבל ליאם לא מתנהג כמו שהוא , לא כמו זה שהתאהבתי בו עוד מאז חטיבת הביניים, הוא מתנהג מוזר כול כך .
״מצטער״ חייך אלי חיוך קטן שניראה כול כך מזויף , והוא אפילו לא שם לב לכך שהוא מחייך חיוך כו לא אמיתי .
״איך היה אצל נייל?״ שאלתי אותו מנסה לפתח שיחה ולקטוע את השקט המביך , אבל התשובה היחידה שקיבלתי ממנו הייתה משיכת כתפיים ומבט עייף על פניו.
״בסדר״ לא האריך בתשובה והלך לכיוון חדר השינה החדש שעכשיו אנחנו חולקים ביחד , זה שיגע אותי כול כך ההתנהגות שלו , זה מחרפן אותי לגמרי עם כול שנייה ושנייה שעוברת .
הבטתי על שעון המחוגים החדש שקניתי היום בבוקר ותליתי אותו על הקיר הלבן , השעה קרובה ל23:00 בלילה , הזמן עף במהירות בלי ששמים לב , כול היום הייתי עסוקה בלפרוק את הארגזים ולסדר את הדירה כמו שצריך .
נאנחתי בשקט ביני לבין עצמי בעייפות והתקדמתי אל עבר חדר השינה , כשנכנסתי לחדר החשוך ורק מנורת הלילה שעל הרצפה האירה את החדר באור צהבהב קלוש ועדין , ליאם שכב מכוסה על המיטה הזוגית הגדולה והרכה.
החלפתי את הבגדים שלגופי בחולצה של ליאם הגדולה בכמה מידות כמו שמלת טוניקה ארוכה שהגיעה כמעט עד אמצע הירך שלי .
נשכבתי על המיטה מכסה את גופי בעזרת הפוך הגדול והלבן שבו ליאם מתכסה .
בעבר ברגע שהייתי נכנסת אל המיטה הוא היה עוטף אותי בזרועות החזקות החמות והשריריות שלו , מחבק אותי ומאמץ אותי לחיקו ונותן לי להרגיש מוגנת בזמן שאני נרדמת בין זרועותיו .
אבל עכשיו , הוא מתכנס עמוק יותר ויותר בתוך עצמו , שוכב על המיטה הכי בקצה, כמה שיותר רחוק ממני . אני מרגישה איך הוא מרוחק ממני , מתכנס בתוך בועה משל עצמו ועוד שנייה עלול להיעלם מן העולם .
זה כואב לי כול כך , גורם ללב שלי להתכווץ בעוצמה אדירה כשאני חושבת על כך כול פעם מחדש . זה כבר מספר של חודשים ארוכים שהוא מתרחק ממני.
אולי יש לו מישהי אחרת ?
אולי הוא הפסיק לאהוב אותי ?
המון מחשבות דומות ושונות לכך , מופרכות או לא עלו בראשי , גורמות לחוסר הביטחון שלי לערער בתוכי , והפעם אני מרגישה שאני הולכת להיעלם מן העולם .
אני לא יכולה לאבד את ליאם , אני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד את ליאם .
זה הדבר היחידי שאני מכירה , הוא הדבר היחידי שאני מכירה !
אני לא יוכל להתחיל מחדש בלעדיו , אני רגילה אליו יותר מידי , 7 שנים ביחד זה לא בא ברגל , זה לא משהו מובן מאליו והרגשות לא נעלמות או דועכות .
אם הוא יעזוב אותי אני לא יוכל להתחיל משהו חדש , אני מפחדת להתחיל משהו חדש .
אני מפחדת לאבד אותו .
במחשבות האלה נרדמתי לשינה עמוקה מלאת סיוטים שרק בן-אדם אחד מככב לי בכול אחד ואחד מן החלומות הגרועים האלה – ליאם .

*

לא משנה כמה המיטה והפוך חיממו אותי הרגשתי את המיטה קרה יותר מתמיד , נועם שכבה לצידי , שמעתי את הנשימות הקצובות שלה עולות ויורדות , כך הבנתי שהיא לוודאי ישנה שינה עמוקה .
קמתי לאט מן המיטה הרכה ובישבילי- יותר מידי קרה .
יצאתי לאט מן חדר השינה המלא ארגזים, משאיר את נועם לבדה במיטה הגדולה והולך אל עבר הסלון הדי גדול בדירה החדשה והמשותפת שלנו .
התיישבתי על ספת העור בצבע שמפניה בהיר , נאנח לתוך משענת הספה הקרה , הרוח הקפואה של ניו יורק נשבה דרך חלון הסלון הפתוח , גורמת לפלג גופי העליון והחשוף לרעוד טיפה .
עצמתי את עייני בחוזקה , לא יכולתי לדמיין שאני עושה את זה מאחורי גבה, זה משהו ששובר אותי לאט לאט לגורמים קטנים ואין כול דרך לחבר אותם בחזרה .
שלפתי את הפלאפון שלי מהכיס , מחליק את המסך לביטול הנעילה ומקיש את הקוד הדרוש . לעולם לא שמתי קוד לפלאפון שלי , אין לי מושג מה גרם לי עכשיו לשים לו קוד , ׳בשביל שנועם לא תיגע בו׳ המחשבה הדהדה במוחי ופגעה בליבי כמו פטיש לוהט שמרסק את החתיכות של ליבי לרסיסים קטנים כול כך כמו אבקה שמתנדפת ברוח .
נכנסתי אל תיקיית ההודעות , נכנס אל השיחה שבראש הרשימה , ׳אלכסנדרה׳ .
השם שלה הכאיב לי באותה מידה , אני לא מאמין עדיין שאני עושה את זה מאחורי גבה ומשקר לה , 7 שנים מאושרת , ומה קרה עכשיו ?
-ער?- , קראתי את ההודעה האחרונה , כול אות ואות מרסקת אותי בצורה שונה, בצורה שלא הכרתי .
-כן- שלחתי בחזרה כמענה לשאלתה .
זה שורט , זה צובט , וזה הורג אותי כול כך , נועם ישנה בחדר ליד ומה שאני עושה כול כך לא ראוי ומוסרי . כול כך לא נכון .
אבל אני לא מצליח לעצור את זה.
-אתה רוצה לקפוץ ?- הפלאפון רטט והבטתי על המסך המואר בחושך מסביבי, קורא את ההודעה שנשלחה אלי.
בהיתי לרגע בארגזים הסובבים אותי , סוף סוף אני ונועם אחרי שנים ארוכות של ביחד עברנו לגור בבית משלנו , אבל אני?
לא בלב שלם .
-כן . 5 ד׳ק אני אצלך- הקשתי את ההודעה לאט , ושלחתי אותה אל הנמענת.
אני לא יכול לעצור את זה עכשיו , אני לא יכול לגרום לזה להפסיק, לא ברגע שהתחלתי את הטעות הזאת.