מציאות מדומה 1D עונה 2 – פרק 69

~~~נקודת המבט של דניאל~~~

הבנים לגמרי הפתיעו אותנו שהם נכנסו דרך המרפסת. מאיפה זה בא? הם בכלל היו בקצה השני של העולם.. אף אחת מאיתנו לא ציפתה לזה, אבל זאת הייתה הפתעה משמחת. ראיתי שלואי מסתכל עלי, כאילו מחכה לשלום ממני. התכוונתי להתקרב אליו, אבל אוליב פשוט קפצה עליו משום מקום וחיבקה אותו חיבוק צמוד, לואי היה קצת בהלם בהתחלה אבל אחר כך חיבק אותה בחזרה. הסתכלי על לואי ומרגישה קצת לא בנוח כשהוא הסתכל עלי בחזרה דרך הכתף שלה. אבל הוא בכל זאת קרץ לי, כאילו אומר לי שהאו מצטער והשלום שלי יבוא מאוחר יותר. חייכתי בשקט והנהנתי, רומזת לו שהכל בסדר ואין לו מה להתנצל.
פתאום הרגשתי זוג זרועות גדולות מחבקות אותי מאחור, גומרות לי להסתובב. "נייל!" צעקתי כשחיבקתי אותו חזק, מרגישה אותו מרים אותי דרך הגב התחתון, גורם לזרועות שלי להתלפף סביבי הצוואר שלו והרגשתי אותו סוחב אותי למטבח, ומוריד אותי בעדינות על השיש. רואה את הפנים החמודות שלו מחייכות אלי. העברתי את היידים שלו ללחיים לשלו, חייבת לגעת כדי להאמין שהוא באמת כאן. "התגעגתי אלייך" הוא אמר צוחק מהפעולה שלי. "ברור שהתגעגעת אליי" אמרתי צוחקת והוא פשוט גילגל עיניים. "סתם, סתם… גם אני התגעגתי אלייך" אמרתי צוחק והרגשתי את היידים שלו מתלפפות צמוד יותר סביב המותניים שלי כשהוא עמד בין שתי הרגליים שלי במטבח. "יש לי רק שאלה אחת אלייך" הוא אמר מסקרן אותי. "לך על זה" אמרתי צוחקת והוא חיכה כמה שניות. "יש אוכל..?" הוא שאל גורם לי לצחוק בקול רם וצחק יחד איתי אחר כך. "סתם, עכשיו רציני…. מה קורה עם ההוא…?" כבר יכולתי להבין למי הוא מתכוון. "עזוב… בוא פשוט נשכח מזה. אני באמת צריכה להתחיל לעבור הלאה.. לא שלא ניסיתי עד עכשיו.." אמרתי מגלגלת עיניים לריצפה והרגשתי את המצח של נייל על שלי גורם לי לחייך טיפה. העיניים שלו כל כך יפות, אפילו יפות יותר מקרוב. "תקשיבי, אני הולך להתקלח, ואחרי זה אנחנו נתעדכן בהכל, אוקיי?" הוא שאל גורם לי לחייך ולהנהן לפני שהוא נתן לי נשיקה ארוכה על המצח והלך משם. ירדתי מהשיש, מוציאה מהמקרר בקבוק מים ומוזגת לתוך כוס.

"מצטער על מקודם… באמת שרציתי להגיד לך שלום." הרמתי את הראש כדי לראות את לואי עומד בכניסה של המטבח. "זה בסדר לואי, אתה לא חייב לי הסברים אתה יודע…" אמרתי לו מחזירה את הבקבוק למקרר. התכוונתי להסתובב אבל פתאום הרגשתי את זוג הזרועות שלו מאחוריי, מחבקות אותי מסביב לבטן. "אז… שלום?" שמעתי אותו נשען עם הראש שלו על הכתף שלי והנשימות שלו היו עלי, גורם לי לצחוק בשקט. השענתי את הראש שלי אחורה לחזה שלו כשהסתכלתי למעלה אליו. "היי" אמרתי צוחקת בשקט כשאחרי כמה שניות משכנו אחורה מהחיבוק. "תקשיבי… דניאל, אני צריך ממך עצה.." אווווקי…. "עצה? ממני…? בקשר למה?" שאלתי מבולבלת מסתכלת עליו. הוא היה נראה טיפה לחוץ, הוא מתח את היד שלו אחורה לצוואר שלו בלחץ, והאמת שזה היה ממש סקסי… לא דניאל, זה לא היה סקסי בכלל!

"בקשר לבנות…" הוא אמר גורם לי להיות טיפה מבולבלת. "מה אוליב..? רבתם או משהו?" שאלתי לא מבינה למה הוא צריך עצה דווקא -ממני- בקשר לבנות. הוא צחק טיפה בשקט והסביר, "לא לא… זה… בקשר לבחורה אחרת." הוא אמר גורם לי להיות עכשיו לגמרי מבולבלת. "אני יודע שאני עם אוליב וזה ממש לא בסדר לחשוב על דבר כזה, אבל יש מישהי אחרת… אני יודע שאני לא אמור לחבב אותה אבל אני ממש כן. לא עובר יום בלי שאני חושב עליה…" מה. לעזאזל. ? ? יש עוד מישהי?! מה לאזעזל חשבתי לעצמי? לא היה לי אפילו סיכוי קטן! אוליב בכלל לא הייתה הבעיה כל הזמן הזה! והנה אני יושבת כאן ומפנטזת מתי יהיה לי סיכוי עם לואי. זתומרת, זה ב ח י י ם לא יקרה! איזה מטומטמת אני! בחיים לא כעסתי על עצמי כמו שכעסתי עכשיו…
"טוב… אז מה הבעיה..?" שאלתי מתוך נחמדות, הדבר האחרון שאני רוצה לשמוע עליו זה בעיות האהבה של לואי, כשהוא בעצם בעיית האהבה שלי… ממש לא היה לי חשק לדבר איתו על מה שזה לא יהיה עכשיו, רק רציתי להעלות לחדר שלי, לדחוף את הראש שלי לתוך הכרית ולצרוח לתוכה.
"הבעיה היא ש… פגעתי בה המון. זתומרת… ממש המון, יותר מדי אפילו… אני לא חושב שיש לי את הזכות לחבב אותה בכלל. מה שעשיתי היה לא בסדר אבל אני מצטער על זה כל יום מחדש. לפעמים אני חושב שהיא בכלל לא מגיעה לי. היא מדהימה, ויפייפיה, יש לכן הרבה במשותף, את ממש תאהבי אותה" כן ברור, אנחנו נהיה החברות הכי טובות! ממש….
"אז אני שואל אותך… מה כדאי לי לעשות..?" הוא אמר מתקרב אלי טיפה. למה דווקא אני?? יש כאן עוד שתי בנות בבית הזה שאתה יכול לשאול אותן! למה דווקא -אני-! ?

נשמתי עמוק, אני הולכת לתת ללואי עצה למרות שהוא האחרון שאני רוצה לעזור לא בענייני בנות… אני לא מאמינה שלא שמתי לב בכלל שיש עוד מישהי בתמונה. על מי אני עובדת.? אף פעם לא הייתי בכלל בתמונה! "פשוט תהייה כנה לואי… תגיד שאתה מצטער על הכל, תבטיח שלא תעז לפגוע בה שוב, תבטיח את זה לעצמך, אבל אל תבטיח סתם, תבטיח גם לקיים. כי להגיד זה אף פעם לא נחשב. תראה לה כמה אתה באמת מחבב אותה… זה כל מה שיש לי להגיד לך לואי, מצטער.." אמרתי ממש -ממש- בלי חשק. רק רציתי לעזוב את הנושא הזה ולשכוח מכל העניין. לואי שתק לכמה שניות והתקרב אלי קצת יותר. "אני באמת, -באמת-, מצטער על הכל דני… אני לעולם לא הייתי חושב שאני מסוגל לפגוע בך ככה. לעולם לא התכוונתי לפגוע בך נקודה. אני חייב שתדעי כמה שאני מכבד אותך וכמה שאת חשובה לי. אני מבטיח לעולם לא להעז לפגוע בך שוב…" הוא פתאום שינה נושא, גורם לי להיות אפילו יותר מבולבלת כשהוא גורם לי להצמד לקיר שמכה בי בעדינות מאחוריי. "לעולם ולהבטיח אלו מילים גדולות לואי…" אמרתי לא בטוחה אם באמת הוא מסוגל להגיד מילים עם משמעות כזאת.
"ואני ילד גדול" הוא אמר נהייה יותר ויותר צמוד אלי, גורם לי לחייך טיפה. הוא תמיד יודע מה להגיד כל הזמן… חייכתי בשקט, מרגישה את לואי מתקרב אלי יותר ויותר. פתאום הוא גרם ללב שלי לדפוק כשהרגשתי את היידים שלו מחליקות מסביב למותניים שלי, מרגישות את העור של הגב התחתון שלי. זה עשה לי עור ברווז בכל מקום. יכולתי להריח את הריח הנעים שלו עלי והוא פשוט התקרב יותר ויותר. לא רציתי להאמין שזה נכון אבל הבנתי מה הוא מתכוון לעשות, וזה פשוט לא בסדר. אני לא יכולה להיות השלישית שלו. יש לו את אוליב, ובנוסף לזה עוד את הבחורה הזאת שלו.
"תפסיק לואי די.." אמרתי מרחיקה אותו טיפה ממני והוא היה לגמרי מבולבל. מה מבלבל כאן בדיוק??
"איך אתה מסוגל?? לפני פחות משתי דקות אתה מספר לי על איזה בחורה שאתה נשמע לגמרי מאוהב בה ועכשיו פתאום אתה מנסה לנשק אותי?? אתה פלייר ותמיד תישאר כזה לואי" אמרתי מתכוונת ללכת משם אבל הוא פתאום צחק, גורם לי להסתובב ולהסתכל עליו בבלבול. "מה כל כך מצחיק אותך?" שאלתי מבולבלת ולגמרי כועסת.

"את הבחורה הזאת דניאל… את הבחורה שפגעתי בה כל כך הרבה אבל לא עובר יום בלי שאני חושב עליה." הוא אמר גורם לי להיות לגמרי מופתעת. הלב שלי דפק חזק ונשארתי פשוט בהלם. אני…? מתי זה הספיק לקרות…? פשוט עמדתי שם בהלם כשהוא התקרב אלי לאט, מוצא את הדרך שלו בחזרה אל המגע במותניים שלי. גורם לי להיות אפילו יותר בלחץ. "את הילדה היפייפיה והמדהימה שאני לא יכול בלעדייה. את הכל בשבילי דניאל… מתי תביני את זה?" הוא אמר מקרב אותי אליו, גורם ללב שלי לדפוק חזק. אני עד כדי כך תמימה..? הו, כן… אני כן…
הרגשתי אותו נשען קדימה עליו שוב לאט לאט, השפתיים שלו מתקרבות לשלי כשהיידים שלו לוחצות על המותניים שלי, מקרבות אותי כמה שיותר אפשר אליו. "כל מה שאת צריכה לעשות זה להגיד לא, ואני מפסיק" הוא לחש והרגשתי את הנשימות שלו עלי. השפתיים שלו כבר עיקצצו בשלי והרגשתי את העיניים שלי נעצמות, מחכות לשפתיים שלו. תגידי לא! תגידי לא! תגידי לא! תגידי לא! אעעא שיזדיינו כולם אני רוצה שהוא ינשק אותי! כבר הרגשתי את השפתיים שלו נוגעות בשלי, הרגשתי שהוא מתכוון לנשק אותי חזק, אבל אז הבנתי כמה שזה לא בסדר אז נשנעתי לאחור במהירות. הוא פתח לאט את העיניים. מסתכל עלי באכזבה ובעצב ובעיקר מבולבל. הרגשתי שאני פשוט רוצה לבכות. למה זה חייב לקרות לי?! עד שסוף סוף יוצא לי לנשק אותו. למה אני כזאת טובה כל הזמן?? "לא" אמרתי בשקט כשהוצאתי נשימה עמוקה וכולי רעדתי. "אני מצטערת לואי, אבל אני לא יכולה לעשות את זה כל עוד אתה עם אוליב. זה לא בסדר. אני לא כזאת… אני לא עושה דברים כאלה, היא חברה שלי… אני מצטערת" אמרתי מרגישה את הדמעות המפתיעות שלי זולגות לי בשקט על הלחי. מה קורה לי?? אני אף פעם לא בוכה! אני פשוט לא בנאדם רגיש! אפילו לא הרגשתי שאני עומדת לבכות!

ראיתי אותו מסתכל עלי בשקט ולא יודע מה לחשוב, פשוט מיהרתי ללכת משם לפני שאני אתחיל לבכות שם נהר. אני לא טיפוס שבוכה, אני לא יכולה שהוא פשוט יראה אותי בוכה ככה.