HOLY DRUG!
"יו אחי, אתה חייב לנסות את המריחואנה הזאת!…" הוא לחש וניסה להעביר לי סטאש.
"לא תודה.
לא מתחשק לי להרוג תאי מוח, להרוס את כל החשק לחיות בגלל התמכרות, לאכזב את המשפחה שלי, לאבד את העבודה והדירה, וכמובן, כל תקווה אנושית, לעבור מיליון שיקומים שיכשלו כי הדם שלי כל כך יתרגל לרעל, למצוא את עצמי ברחוב כל לילה בוכה שמישהו ירק עליי, או לפחות יביא לי עוד סטאש, לחפש מקומות חמים כי המשפחה לא תתקרב אליי מגועל ודחייה, להתחרט כל יום על קיומי האנושי, ואז ברגע אחד להחליט לוותר על הכל ולרוץ בכביש כדי שמשאית תתנגש בי ותגאל אותי מייסורי."
"וואו… אחי…. זה היה עמוק!…" הוא התחיל לבכות.
"חבל שאני מסטול מדי מכדי להבין מה אמרת. אז אתה רוצה או לא רוצה?"
"סמים זה מוות!" אמרתי לו בקצרה.
"אתה מאמין בגן עדן?" הוא שאל.
"כן…" עניתי.
"אתה חושב שזה המקום הכי טוב שקיים, נכון?"
"ברור! מה הפואנטה שלך?"
"אילו אנשים רואים את העולם בצורה הכי טובה??? רק האנשים המסטולים! מסקנה- אם המקום נחשב להכי טוב בעולם- סימן שהוא מפוצץ בסמים..!" הוא חייך. "אם סמים זה מוות- מוות זה סמים!"
"אוי, זה מגוחך! אלוקים לא היה מרשה לבני אדם לעשן סמים בגן עדן!!!" הזדעזעתי ממשפטיו.
"נראה לי אתה מסטול יותר ממני…" הוא אמר והתקרב אליי "אלוקים לא נותן למתים לעשן לבד… הוא מצטרף למסיבה, הוא הספק של החומר…"
"וואו. עכשיו אלוקים מסטול?! אתה ממש מגזים!" חטפתי קריזה.
"תסתכל סביבך," הוא הושיט את ידו לעבר האופק שסביר להניח שהיה מטושטש מדי בשבילו, ואמר:" רוב הדברים שקורים בעולם זה תוצאות של הסמים של ה'..! צונאמי, הרי געש, גנגנם סטייל, אתה רוצה לומר לי שהכל מקרי?!"
"תשתוק"
"אלוקים הוא המסטול הכי גדול…!"
"שתוק!"
"ואם אתה אחד שבאמת מאמין בתורה, אתה יודע שבני אדם רק מנסים כמה שיותר להידמות לקב"ה! וכל מה שהוא עושה אנחנו מחוייבים לעשות…! אז, אני אשאל אותך שוב: אתה רוצה סטאש?"
"לא! עזוב אותי!"
"אוקיי… לא רציתי לשלוף את זה…" הוא אמר והתנשף. "אני אלוקים וזה." הוא התיישב על הרצפה.
התחלתי לצחוק "תוכיח!"
"ויהי חושך!!!!!!!!" הוא צעק. שום דבר לא קרה.
"רואה? לא קרה כלום. עדיין יש אור."
"על מה אתה מדבר?!?! אני לא רואה כלום!" הוא הושיט את ידיו והתחיל למשש את האוויר.
"ויהי אור!" הוא צעק "או. עכשיו יותר טוב…אם אתה עדיין לא מאמין, תראה את זה!"
הוא עצם את עיניו לכמה שניות, קם מהרצפה ושם יד על המותן כמו בחורה.
"לראות את מה?.." שאלתי בבלבול
"אתה לא רואה אותי?! הפכתי לבריטני ספירס!" הוא הניף את השיער לאחור. "הכה בי מותק עוד פעם!"
כל המקרה הפך ליותר עצוב מאשר מצחיק. הוא התחיל לתרגם לי שירי בריטני ספירס ולרקוד כמוהה.
אז זרמתי איתו.
"ואוו!! כן,, אני רואה את זה עכשיו! קדוש שכמותך!"
"אומייגאד… אני באמת אלוקים?!?!" הוא נבהל ונגע בפנים שלו. החלטתי להתעסק איתו טיפה..
"כן!!! איך לא ראיתי זאת עד עכשיו?!"
"וואי איזה מרגש! אוקיי.. אוקיי… מה לעשות בתור אלוקים?!"
"לא יודע! תנסה…. תנסה לעשות שלום עולמי!"
"חכה," הוא שם אצבעות בשתי צידי ראשו וכיווץ את גבותיו ועצם את עיניו לכמה רגעים. "הנה!"
"וואו!!! העולם פשוט שופע שלמות! עכשיו מה תעשה?"
"אממ… אני… אני אפרוץ לחדר של בריטני ספירס אהבת חיי! ואז היא תהיה חייבת להיות איתי כי… אתה יודע… ישלי שרירים-ויהי שרירים!!- וגם אני טיפה אלוקים אז זה עוזר."
המשחק הפך לטיפה מסוכן מדי…"אני לא חושב שזה רעיון טוב כל כך…"
"מי אתה שתגיד לי מה לעשות?! מה אתה אלוקים?! לא! כי אני הוא! אז אלא אם כן אתה אני ואני אתה אז אנחנו אלוקים!… וואו… זה עמוק… אני חייב לכתוב את זה איפשהו… אולי בתנ"ך. קיצור ביי!"
הוא רץ עם אגרוף מורם ועשה קולות של גלימה מתנפנפת ברוח למרות שאין לו.
"חכה שנייה!" ניסיתי לרוץ אחריו. ואז חשבתי לעצמי 'הבחור מסטול…!'
"ויהי חושך!!!" צרחתי ברחוב.
"וואו אחי!! איך עשית את זה?!" הוא קפא במקום וגישש באוויר כמו קודם. "גם אתה אלוקים?!"
"אממ… לא, אתה מינית אותי להיות מלאך, בטח אתה לא זוכר כי הפכת לבריטני ספירס… אז אני המלאך השומר שלך…! ואני אומר די עם הסמים!"
הוא נעצר והתנשף. "ויהי אור". הוא הסתכל עליי ואמר:"נכון. די עם הסמים. אתה מלאך טוב."
"עכשיו לך לישון שינת אלוקים ותקום בבוקר רענן ! מה אתה אומר?" כל כך התלהבתי שזה עבד שלא שמתי לב שהבנאדם כבר נרדם.
לקחתי את כל הסמים שלו וזרקתי לפח. בדקתי בארנק שלו איפה הוא גר והבאתי אותו הבייתה.
וזאת הייתה הפעם האחרונה שאי פעם ראיתי אותו…
זה הסיפור עליי והסוחר סמים שלי.
תגובות (2)
חוח^^
זה כלכך מדליק (בדרך כלשהי). מה אני יגיד לך חן? יש לך כתיבה ממש מגניבה כזאת, את יודעת לנסח דברים ממש יפה (וגם יש לך רעיונות חכמים..)
בקיצור, אהבתי את הסיפור הזה /^.^\ lדי עם הסמיםl
מגניב לגמרי!
כל הכבוד.