רכבת אקספרס לאהבה|2|כרטיס הלוך

אני מסתכלת על הכרטיס הלוך, כרטיס הרכבת שקניתי כאשר עליתי לנסיעה הארוכה.
אני מסתכלת על הדלת, ומתקשה להאמין. אני מכחכחת בגרוני פעמיים, ודופקת על הדלת.
דפיקה אחת..דפיקה שנייה.. כלום.
אני מסתכלת לצדדים, ימינה, שמאלה, כלום. איחרתי? איך אפשר לאחר לדבר שכזה?
אני משפילה את המבט ומסתכלת על המזוודות הלבנות משניי צידי, מנידה בראשי ודופקת בפעם השלישית.
אני שומעת צעדים כבדים מתקרבים אל עבר הדלת, ונאנחת בהקלה. לא איחרתי, כנראה.
מזל שלא איחרתי, הנסיעה ברכבת הייתה מזעזעת. שמחתי שמצאתי מקום בספסל בלי מסטיק דבוק לעור הפלסטיק השחור.
אני מכחכחת בגרוני, וצופה בדלת נפתחת ובראש מציץ מבעד החריץ, לראש חיוך רחב. חיוך אמיתי? אני מגחכת קלות, ומחייכת חזרה.
"האנה.. האנה לייס" הנחתי למזוודה שלידי והושטתי יד לשלום, מביטה בבחורה המחייכת מושיטה ידה חזרה, ולוחצת ידי בחברותיות.
"את יכולה לקרוא לי הילי" השיבה, ופתחה את הדלת לרווחה, מרימה אחת מהידיות של המזוודות ועוזרת לי להכניס אותן פנימה.
הסתכלתי סביב, הווילה עצומה. זה אמיתי?..
סידרתי את החצאית מיני השחורה שנצמדה לרגליי, ממשיכה להתפעל, מרגישה ביד נוספת מתקרבת ומושכת את ידית המזוודה.
"אליסה." צחקקה אליסה, מסדרת את שיערה הבלונדיני ועוזרת להוביל את המזוודה אל עבר זוג סטים של מזוודות, הנחתי כי שם הניחו את המזוודות.. כנראה שעדיין לא חילקו חדרים או משהו בסגנון..
הרמתי את המזוודה הנותרת, כן כן, שלושה מזוודות. לא מתאים בשביל שנה..
קניות זה אמצעי שימושי. מאוד שימושי.
סידרתי את העגיל כאשר נשמעה הדפיקה הנוספת בדלת, ואחריה עוד דפיקה.. ועוד..
הפניתי את מבטי אל עברה, הדלת. כל כך גדולה ומהודרת. וואו.
אפתח?