בדרך אל החופש – פרק 20

-נקודת מבט כללית-

ליאם פקח את עיניו כשקרני השמש העירו על פניו. הוא סרק את החדר הלא מוכר, עד שמבטו נפל על אשלי, ששוכבת לידו, מכורבלת בתוך החזה שלו, ישנה. חיוך עלה על פניו והוא החזיר את ראשו אל הכרית, עוצם את עיניו לכמה דקות נוספות, נותן לאירועי האתמול לחלחל לתודעתו.
מהרגע הראשון שהוא ראה אותה הוא תהה לעצמו איך זה יהיה לנשק אותה. הוא קיווה שהיא תהיה זו שתגרום לו לשכוח מדניאל, שהיא תהיה זו שתאחה את ליבו השבור. אבל ככל שהוא הכיר אותה יותר, הוא ראה שגם הלב שלה שבור, ואולי אפילו יותר משלו. אמנם ליבה לא היה שבור בגלל אהבה, אבל הוא בהחלט לא היה שלם- ההורים שלה שסגרו אותה בבית, האנשים בחייה שקוראים לעצמם חברים שלה למרות שהם לא. ההילה של נשיא ארצות הברית שסובבת אותה מנעה ממנה לחיות את חייה כמו נערות נורמליות בגילה… הכל ביחד גרם לה להיות כבויה מבפנים, למרות שמבחוץ היא הראתה לכולם עד כמה היא 'מאושרת'.

ליאם פקח את עיניו בשנית כשהאייפון שלו צלצל, והוא הוציא אותו במהירות מהכיס.
"הלו?" ליאם ענה בלחישה, מנסה לא להעיר את אשלי.
"איפה אתה??" קולו של נייל נשמע מהצד השני של הקו, והרגיש כמו דקירה בעור התוף באוזנו של ליאם, שבאינסטינקט הרחיק את הפלאפון מהאוזן.
"תפסיק לצעוק!" ליאם אמר בקול תקיף ושקט, מעיף מבט אל אשלי שעדיין ישנה, לא מודעת לכלום מסביבה.
"אנחנו מחכים רק לך! אנחנו צריכים כבר לצאת לראיון!" נייל דיבר הפעם בקול חלש יותר.
"פאק, הראיון! מה השעה?" ליאם הצמיד את הכתף אל ראשו, תומך באייפון ומשאיר אותו צמוד לאוזנו בזמן שהוא הרים מעליו את השמיכה, מנסה להחליק מתחת לגופה של אשלי שנשען עליו.
"10 בבוקר." נייל ענה בזמן שליאם הצליח לקום מהמיטה בלי להעיר את אשלי. הוא לא יכל שלא לחייך כשהוא ראה את אשלי מתפרסת על המיטה, מחבקת את הכרית שליאם ישן עליה קרוב אל גופה, ראשה נטמן בתוך הכרית. "ותגיד גם לאשלי שתקום ותבוא איתנו." נייל הוסיף, גורם לליאם לחזור למציאות.
"איך אתה-"
"כולנו ראינו את ההתמזמזות הקטנה שלכם אתמול, ואת זה שהלכתם לבד לפני כולנו." נייל קטע את ליאם, לא נותן לו אפילו לסיים את השאלה.
"עשר דקות אנחנו נרד." ליאם לא ידע כל כך מה לענות, אז הוא פשוט סיכם כך את השיחה וניתק לנייל. הוא הסתכלת על אשלי שוב, והרגיש רע על זה שהוא צריך להעיר אותה עכשיו.
הוא התקרב אליה, מתיישב על המיטה ליד גופה, מלטף את ראשה.
"אש'.." הוא קרא בקול חלש, מנסה לא להבהיל אותה. "אשלי.." הוא קרא שוב, הפעם מניע קלות את כתפה.
"מממ…" אשלי המהמה אל תוך הכרית, מניפה את ידה ומעיפה את ידו של ליאם ממנה.
"צריך לקום.." ליאם גיכח.
"לא!.." היא פלטה וסובבה את גבה אל ליאם, מנסה להמשיך לישון.
"אשלי.. אנחנו מאחרים לראיון.." ליאם הודיע לה, קם מהמיטה.
"אתה מאחר לראיון. אותי אף אחד לא מראיין." היא מלמלה מתוך שינה.
"נכון, אבל העבודה שלך זה לבוא איתנו. אז קומי." ליאם נעמד מול המיטה, לוקח את השמיכה בשתי ידיו ומושך אותה מגופה של אשלי.
"ליאם!!" אשלי צעקה פתאום, מרימה את ראשה מהכרית, וברגע בו אשלי מנתקת את ראשה מהכרית הנוחה, סחרחורת עזה תוקפת אותה, גורמת לה להתנדנד מעט, וליפול חזרה אל הכרית.
"את בסדר??" ליאם שאל מודאג מתקרב אליה ועוזר לה להתיישב באיטיות.
"הראש.." היא מלמלה, מניחה את ידה על מצחה. ההנגאובר הכה בה חזק.
"הנגאובר.. בואי, קומי לשטוף פנים ותתארגני. יש לי כדור בחדר, אני יתארגן ויביא לך." ליאם הורה לאשלי בזמן שעזר לה להתיישר ולעמוד.
"אני בסדר.." אשלי הודיעה לליאם שהיא מסוגלת לעמוד לבד, והשתחררה מאחיזתו. היא החלה לעשות את דרכה באיטיות אל האמבטיה, רגליה נסחבות בעייפות על הרצפה.
"אממ אש'.. נייל התקשר ו.. הבנים סוג של חושבים שיש בינינו משהו.." ליאם הסתכל על פניה המבולבלות של אשלי, שלא הבינה למה הם חושבים ככה. אחרי כמה שניות של אי הבנה, מה שקרה אתמול בלילה חזר אל מוחה.
"נגיד להם את האמת פשוט.." אשלי מלמלה ונכנסה לאמבטיה לאחר שקיבלה הנהון מליאם שמאשר את דבריה.

**

ליאם ואשלי ירדו למטה אל הלובי, פוגשים את כל החבורה שחיכתה להם. כולם קיבלו אותם בחיוך ובברכת 'בוקר טוב', חוץ מהארי שהיה ניראה כועס מידי לשעה מוקדמת זו של הבוקר.
מבטה של אשלי התמקד כנגד רצונה על הארי, שהביט בה בחזרה, בהבעה בלתי מוסברת על פניו. היא החליטה להתעלם מזה, ופנתה לדבר עם קרוליין. לא עברה אפילו דקה, ושאלה אחת שנזרקה לאוויר משכה את תשומת ליבם של כולם שם.
"אז מה, ליאם ואשלי, היה לכם כיף אתמול?" נייל קטע את כל השיחות שהתנהלו בין החבורה עם השאלה הזו. הוא הביט בליאם ואז באשלי, וקרץ להם.
"אז זהו, ש-" ליאם התחיל לדבר, לספר להם שאין כלום בינו לבין אשלי, אבל הוא נקטע ע"י הארי.
"אנחנו לא מעוניינים לשמוע פרטים." הוא פלט בעצבנות. "אה, לו'.. שכחתי לספר לך!" הארי המשיך לדבר בקול, מבטו מופנה ללואי, אך הוא יודע טוב מאוד שכולם מסתכלים עליו, כולל אשלי. "אתמול זאת שרקדתי איתה? וואו! היא פשוט חיה במיטה!" הוא אמר עם חיוך מרוח על פניו, מתגאה בעצמו.

לא היה לאשלי ספק שהוא עושה את זה בכוונה. הרי למה לו להכריז על דבר כזה בלי שום קשר לחיים? זה ברור שהוא מנסה לגרום לה לקנא, ושתי שאלות רצות במוחה באותו רגע: השאלה הראשונה- למה הוא חושב שהוא יצליח לגרום לה לקנא? והשאלה השנייה- למה היא מרגישה כאילו היא באמת מקנאה?
ההצהרה הזו שלו תפסה אותה לא מוכנה, גורמת לליבה להגביר את פעימותיו. שלושת המילים שהתנגנו במוחה חוזרות שוב, אך מעורבבות הפעם:
אני לא מקנאה. אני כן מקנאה. אני לא מקנאה. אני כן מקנאה.
אשלי הרגישה איך כאב הראש מההנגאובר, שדעך לאחר שהיא שתתה כדור, חוזר אליה, גורם לראשה להסתחרר מעט. היא הודתה לאל שקרוליין התחילה לדבר, וגרמה לה להדחיק את המחשבות האלו שצצו בראשה ללא אישור.
"הארי, אנחנו לא מעוניינים לשמוע את סיפורי המיטה שלך." קרוליין פלטה בציניות. "אנחנו יותר מעוניינים בסיפורי המיטה של אשלי שלנו.." היא חייכה חיוך מרוצה וכרכה את ידה סביב כתפיה של אשלי, שנתנה לה מבט של 'אני ארצח אותך!', אבל זה לא הרתיע את קרוליין.
"אז מה ליאם, גרמת לה לצעוק אתמול בלילה?" קרוליין קרצה לליאם, והרוויחה את המרפק של אשלי שפגע בצלעותיה ברגע בו היא סיימה את המשפט. "אאוץ'!" היא פלטה, מתכווצת מעט כשידה על המותן שלה.
"אנחנו לא מאחרים לראיון?!" הארי הרים את קולו, מעוצבן יותר מתמיד. הוא נתן מבטים מלאי זעם לליאם ולאשלי. "חוץ מזה, כאילו ששני אלה עשו משו. שני משועממים, בטח קראו ספר כל הלילה."
ההערה האחרונה של הארי הרתיחה את דמה של אשלי, שהרגישה איך ידיה מתכווצים לאגרופים. עיניה נפערו לרווחה בתדהמה ממה שהוא כרגע אמר. מי הוא חושב שהוא לעזאזל?
"אה כן?" אשלי פלטה בלי לחשוב יותר מידי על מה שהיא הולכת להגיד. "מה אתה חושב, שאתה היחיד ששוכב עם בנות? אני בטוחה שליאם פי מיליון יותר טוב ממך במיטה! והוא הוכיח לי את זה אתמול!" המילים האלו יצאו מפיה לפני שהיא יכלה לשלוט בעצמה, הזעם על הארי הוא זה שדיבר מתוכה, ולא ההיגיון הבריא שלה.
חמשת הבנים וקרוליין השתתקו, כולם עם פה פעור מסתכלים על אשלי, שבאותו רגע רצתה שהאדמה תיפתח ותקבור אותה חיה. למה לעזאזל היא לא שולטת בעצמה בזמן האחרון!?
אפילו ליאם, שכביכול שכב איתה אתמול בלילה, ניראה המום ומופתע מההכרזה הזו של אשלי. זה לא היה מה שהם סיכמו. הם סיכמו שהם יגידו שלא קרה כלום. שהם רק ידידים- וזו האמת.
ליאם ידע מה היא מנסה לעשות, ולמה היא עושה את זה. הוא ידע שלא משנה כמה אשלי תכחיש את זה, היא מחבבת את הארי, ואולי אפילו אוהבת אותו. כל החתול ועכבר הזה שלהם, זה כזה ברור לכולם, חוץ מלשניהם. הארי מרחיק את אשלי ממנו, מסיבה שלא ברורה לליאם. הרי, זה ברור כשמש שהארי נמשך לאשלי מהרגע הראשון שהוא ראה אותה. אבל למשהו, הוא מתעלם מזה, מנסה לגרום לה לשנוא אותו. זו התנהגות שלא אופיינית להארי, אבל לא משנה כמה ליאם ניסה לסחוט ממנו מידע, זה היה ללא הצלחה. ויש את אשלי, שנפגעה ממנו יותר מפעם אחת, אבל עדיין איכשהו היא תמיד מוצאת את עצמה בקו האש איתו, הולכת נגדו ראש בראש. לא משנה כמה היא מנסה להתרחק ממנו, איכשהו היא תמיד תמצא את עצמה בויכוח איתו, או שהיא תרד עליו, תגרום לגבריות שלו להיות מוטלת בספק.

כמה שניות מתוחות עברו להן, והארי היה הראשון ששבר את השתיקה.
"כדי לדעת אם הוא יותר טוב, זה אומר שאת צריכה לשכב גם איתי.." הוא אמר לה בחיוך זחוח, מנסה להסתיר את העובדה שהוא רצה לקרוע את ליאם על זה שהוא היה איתה אתמול בלילה, במקומו.
"בחלומות הרטובים שלך, סטיילס. אני לא צריכה ילד, שיש לי גבר איתי." אשלי אחזה בידו של ליאם, מקרבת אותו אליה, והוא מצידו משתף פעולה, למרות שהוא לא מתכוון לתת לזה לעבור בלי לדבר איתה על זה. הם שתיהם עוברים את הגבול עם כל ההתכסחות שלהם. "תסתפק במופקרות שלך, זה גם ככה כל מה שאי פעם תקבל- רק סטוצים. כי אף אחת לא תרצה אחד כמוך." אשלי אמרה את המילים האלו בכל כך הרבה ארס שהיא בעצמה הופתעה. היא משכה את ליאם, והחלה ללכת איתו לכיוון היציאה מהמלון, מותירה את כולם המומים מאחוריה, לא מבינים מה נכנס בה פתאום.