מי גנב את העוגה?-מוקדש לחברה מיוחדת

ליאת הקלידה במחשב במהירות, ללא טעות אחת, השמיים החשיכו, כל האורחים ישבו בסלון, חגיגיים ומריחים טוב, רק ליאת ישבה והקלידה.
"ליאת!" קראה אימה, ליאת לא הקשיבה והמשיכה להקליד.
"אוכל!" צעקה אימה פעם נוספת, ליאת סיימה להקליד והלכה לארוחת החג המשפחתית, אחריי כל האוכל ושאר החפירות ליאת חזרה למחשב.
"אבוי! העוגה!" צרחה אחותה הגדולה של ליאת, היא הקלידה פעם אחרונה והלכה לקחת עוגה, אבל…
"אע?!" צעקה ליאת המופתעת, העוגה הייתה אמורה להיות בתנור.
"נשבע לכם שלא נגעתי בה!" צעק אחייה הקטן של ליאת.
"מישהו גנב את העוגה!" צעקה סבתה של ליאת.
ליאת גילגלה את עייניה באדישות והלכה לחדרה, כעבור כמה דקות היא חזרה עם מעיל שחור, כובע אדום משובץ וזכוכית מגדלת.
"ליאתוש, מה לעזא..?" שאלה אימה במבט מבוייש.
"אני הולכת לגלות מי גנב את העוגה" אמרה ליאת במבט גאה, כל האורחים התחילו לצחוק.
"תרגעו!" צעקה ליאת, כל האורחים נרגעו, ליאת יצאה מהבית.
~בחוץ~
ליאת הלכה ברחוב בשקט ובאיטיות, היא יכלה לשמוע את רעש החג מהבתים, לפתע היא הבחינה בטיפת קצפת על הרצפה.
"מעניין.." אמרה ליאת, היא הידקה כפפות והרימה את טיפת הקצפה מהרצפה, היא הכניסה אותה לתוך שקית קטנה והמשיכה לחפש.
היא הריחה את ריח התבשילים והקינוחים מהבתים, לפתע היא הבחינה בדובדבן על הרצפה.
"אולי זה יוביל אותי אל הגנב.." אמרה והלכה אחריי הלכלוך של העוגה לבסוף היא הגיעה לביתה של..אורין?
היא נכנסה לביתה וראתה את אורין זוללת עוגה כמו שלה.
"גנבת את העוגה!" צעקה ליאת, אורין הגיעה והודתה באשמה, הן הלכו לביתה של ליאת.
"מצאתי את האשמה" אמרה ליאת בגאווה, כנראה שעתידה הוא להיות בלשית טובה.