תקשיב לי ילד

"תקשיב לי ילד, אם כול זה משחק בשבילך, אז אתה יכול ללכת כבר עכשיו"
הוא אמר, בקולו היה אפשר לשמוע עייפות אך גם עוד דבר מה
לא מורגש במיוחד, משהו שנשמע מעט כמו, ציפייה.
"מה נראה לי כמו משחק?"שאל הנער. טוב, הוא לא היה
בדיוק נער, הוא היה אולי בשנות העשרים המוקדמות של חייו.
"כול זה"אמר הגבר והצביע על שניהם "אם זה נראה לך כמו משחק,
משהו שתוכל ללכת להתרברב בו לפני החברים שלך, אתה יכול ללכת כבר עכשיו"
אמר הגבר והצביע אל הדלת."אם החברים שלי ישמעו על כך, הם כנראה יהרגו אותי"
ספק אל הגבר ספק אל עצמו.
"אם כך, למה אתה כאן?"שאל אותו הגבר"מכוון שמהרגע שראיתי אותך,
לא הצלחתי להפסיק לחשוב עלייך"הוא אמר בוהה מחוץ לחלון, כאילו מצד אחד הוא רוצה להיות כאן, אבל פוחד מהתוצאות. "ומתי זה קרה?" הפעם היה מעט שעשוע בקולו של הגבר לא ברור, אם מן הצהרתו של הנער, או מן הסיטואציה כולה.
"בערך לפני חודש" אמר הנער, עדיין בוהה מחוץ לחלון. "אם כך, למה לקח לך זמן רב כול כך?"שאל הגבר והפעם גרם לנער להסתובב אליו "מכוון שרציתי להיות בטוח שאיני עושה צחוק מעצמי"הוא אמר, עיניו כבושות ברצפה."ואיך אתה בטוח שאתה לא עושה צחוק, עכשיו?"שאל הגבר, הפעם קולו היה אדיש לחלוטין "אני פשוט יודע"
אמר הנער עיניו היו נעוצות בעיניי הגבר ושפתיהם נפגשו.