מציאות מדומה 1D עונה 2 – פרק 68

~~~נקודת המבט של אלה~~~

יצאתי החוצה מהמקלחת וסיימתי להתלבש, אביה ישר קפצה לחדר שלי בהסטריה "קדימה אלה מתחיל רדי כבר!" מאז שרציתי להכינס להתקלח היא מנדנדת לי על הטקס הזה וממהרת אותי. "בסדר תני לי קודם להתלבש אוף.." נאנחתי לעצמי כששמתי חולצה מעלי וירדתי למטה. דניאל ואלה כבר ישבו בסלון בדיוק כשאוליב נכנסה בדלת. כן היא באה אלינו דיי הרבה אבל זה לא מפריע לאף אחת. אנחנו אוהבות להיות בסביבתה. קראנו לה והודעתי לה שהתוכנית מתחילה והיא התיישבה לראות איתנו.
"ברוכים הבאים לערב טקס הכוכבים הצעירים ואתם איתנו בשידור חי." רשדנית הרכילות התחילה כשהחזיקה בידה את המיקרופון והיה נראה שהצלם עוקב אחריה, מתאר כל תזוזה וכל איש שהיא דיברה עליו. "כוכבים מכל מקום הגיעו אלינו לערב הפרסים זה. דמי לובאטו, וואן דיירקשן, יומני הערפד, ליטל מיקס, ברונו מארס, שקרניות קטנות ועוד המון כוכבים נוספים…" מחאנו כפיים והרענו כשהיא אמרה וואן דיירקשן אבל הכל היה בצניות, סתם צחקנו על עצמנו אחר כך ותוך כדי. הכתבת בדיוק עברה בין הכוכבים והגיע לדמי לובאטו שנראתה יפה כרגיל. תמיד אהבתי אותה, יש לה קול מדהים והאמת שפגשתי אותה פעם אחת באיזה השקה של הבנים, יצא לי לדבר איתה רק לאיזה שלוש דקות אבל היא עשתה רושם טוב… "דמי, באיזה פרס את חושבת לזכות הערב?" הרשדנית שאלה אותה והיא כמובן חייכה בנימוס. "אני לא רוצה לפתוח פה לשטן אז אני מקווה בלב. אני באמת מקווה לזכות ומה שיבוא אני אהיה שמחה." היא אמרה מחייכת למצלמה. "מתרגשת לקראת האלבום החדש?" הרשדנית המשיכה לשאול ודמי צחקה בהתרגשות. "מאוד! עוד חודש! רק עוד חודש חברים האלבום החדש שלי יוצא מקווה שכולם יאהבו" היא אמרה ושלחה נשיקה למצלמה לפני שהשדנית המשיכה ככה בין המפורסמים וסוף סוף הגיעה לחמשת הבנים שאלוהים יודע איך התמזל מזלם להגיע לשם. חמישה נערים שרק פחות משנה סיימו את הבצפר, ופתאום הם מופיעים בטלווזיה בערוץ הכי נצפה הערב. "וואן דיירקשן! מי לא אוהב את וואן דיירקשן!" הכתבת צחקה כשהגיע לראיין אותם והבנים צחקו במבוכה. "תראו איזה חמוד נייל עם החליפה הזאת!" אוליב אמרה צוחקת וכולנו צחקנו איתה. "תראו את הפנים של הארי, הוא שונא חליפות כאלה, הוא בטח מת עכשיו לקרוע אותה וללכת שם ערום…" אמרתי והבנות צחקו כל כך חזק. "ששש! אוקיי די בנות בואו נקשיב" אביה אמרה צוחקת צחוק שקט אחרון לפני שצפינו בהם בסקרנות. "אתם נראים מאוד אהודים הערב. לא יכולנו שלא לעבור בשער המעריצים ולשמוע את קולות הבנות מחפשות אותכם וקוראות בשימכם" הכתבת אמרה והבנים צחקו שוב בנימוס. "האהבה ביננו היא תמיד הדדית. כל מה שיקרה הערב יהיה בזכותם" זאיין אמר גורם לאביה לחייך בגאווה אז פשוט זרקנו עליה כרית. זה היה מבדר. "בקרוב סיבוב ההופעות שלכם עומד להיגמר, אתם חושבים להמשיך לסיבוב הופעות שלישי?" היא שאלה אותם והם חשבו על זה טיפה, כל אחד והתשובה שלו. "אנחנו מאוד אוהבים להופיע וכל הופעה תמיד מהנה מחדש, אם יתאפשר לנו לעשות עוד סיבוב הופעות זה יהיה נפלא ואני חושב שאני יכול לדבר בשם כולנו" ליאם אמר תשובה לעניין. הם למדו כבר לענות טוב לכל השאלות, הם תמיד עושים את זה לפני כל ראיון כי המנהלים לא רוצים שהם יגידו בטעות משהו לא במקום או שיפלטו משהו שהרכלויות לא אמורים לשמוע.

"אז בנים, בהצלחה! נתראה על הבמה" היא אמרה והבנים נופפו לשלום למלצמה. היא המשיכה לראיין ככה עוד כמה אנשים עד שסוף סוף הטקס התחיל. המון מפורסמים היו מעומדים אבל רק אחד מהם קיבל את הפרס. "והוכה במעמד זמר חודש המעריצים הוא……" בבקשה אד שירן בבקשה אד שירן בבקשה אד שירן… "אד שירןןןןןן!". "והוווווווווווווווווווו!!" צרחתי בכל הבית והבנות הסתכלו עלי מוזר. "זה הכל בזכותי. אני הבצעתי חמש פעמים! חמש!" אמרתי מתרגשת. "תרגעי, אלה, להרגע…" דניאל אמרה לי מרגיע אותי אבל אני לא יכולתי שלא להתרגש מהתודות שלו. הוא פשוט מקסים, כזה שקט וצנוע. אני כל כך אוהבת אותו…. ידעתי שהוא יזכה.. עוד כמה פרסים המשיכו להתרוצץ עד שסוף סוף הגיע הרגע שחיכינו לו. בחירת השנה בקטגורית מוזיקה… "והזוכים הםםםם". "אני אומרת לכם, בסוף הם לא יזכו וכולנו נהיה מופתעים" אוליב אמרה גורמת לנו להשתיק אותה בעזרת הכרית. "וואן דיירקשן!!!!" המנחים אמרו בהתרגשות כשאנחנו צרחנו בבית. "תראו איזה חמודים איך הם עולים לבמה בהתרגשות" אביה אמרה מתרגשת. הם הלכו לפרס כשהמחנה מסר אותו ללואי שאמר תודות. "וואו, זה… מדהים. ברצינות זה ממש מדהים" לואי דיבר וכל הבנות בקהל התחילו לצרוח. לא יכולתי שלא להסתכל על דניאל שניסתה להסתיר את החיוך החמוד שהיה לה על הפנים. "אנחנו רוצים להודות לכל ההנהלה, ההפקה, המשפחה, החברים והחברות בבית אבל במיוחד למעריצים, שבלעדהים אף אחד מאיתנו לא היה אפילו מועמד." נייל אמר עושה שלום לכל קהל המעריצות -ששוב- התחילו להשתגע. "תודה לכם!" ליאם אמר לפני שהם נופפו לכולם שלום והתכוונו ללכת אבל בדיוק הארי עצר אותם מדבר אל המקרופון וכבר פחדתי שהוא הולך להביך את עצמו או משהו… אבל זה הארי, לא משנה גם אם הוא ילבש את התחתונים על הראש המערצים יאהבו אותו, והאמת שאני חושבת שהוא כבר עשה את זה מתישהו…
"יש משהו שאני רוצה להודיע" הוא אמר גורם לי ולבנות ו- לבנים להיות מבולבים. "אני מקווה שלכולכם יצא להכיר את החברה שלי אלה לאחרונה" אוי לא… ישר הרגשתי את הפנים שלי נהיות אדומות כשהבנות הסתכלו עלי מבולבלת. "אל תסתכלו עלי, אין לי קשר לזה" ישר אמרתי להן. "קרה מקרה לא מכוון לפני כמה חודשים שבילבל מאוד את כולם, במיוחד את המעריצים. אז אני רוצה להיות כנה איתכם ובעיקר כדי שלא תשלחו שנאה לכיוונינו מהבילבול." אני כבר יודעת לאן זה חותר…. רציתי לצעוק לו דרך המסך שהוא לא חייב לעשות את זה אבל לא יכולתי. כי הוא ממילא לא ישמע.
"בעוד כמה חודשים אני עומד להיות אבא לתינוק קטן, ששורד עכשיו בבטן של אלה ונאבק על החיים שלו. אין לכם מושג איך אלה נאבקת בשביל שהתינוק הזה ייחיה, וכל מה שאני רק יכול לבקש זה רק שתתפללו בשביל שניהם, שיושבים עכשיו בבית וצופים בזה. זה כל מה שאני יכול לעשות בשלב הזה. אז אלה, בייבי, אני אוהב הכי בעולם לא משנה כמה עליות וירידות היו לנו." הוא אמר שולח נשיקה אל המצלמה, גורם לי להסמיק בכל הפרצוף. הלב שלי דפק חזק כשכל הקהל הריע אבל בעיקר היה בהלם. הבנים היו גם מופתעים מההלחטה של הארי וירדו יחד איתו מהבמה אל מאחורי הקלאים. הם השאירו אותי ואת הבנות בפה פתוח והיינו בהלם גמור. "מה הרגע קרה פה..?" דניאל שאלה עם עיניים פקוחות אל המסך. "אני חושבת שהארי הרגע הודיע בטלווזיה עולמית שהוא הולך להיות אבא לילד של אלה" אוליב אמרה, אלוהים היא כזאת בלונדינית. "כן, את חושבת??" דניאל אמרה כי זה היה ברור מאליו כשזרקה עליה כרית.

הטקס נגמר אחרי שלוש שעות אפילו יותר אבל כל מה שכולנו חשבנו עליו היה מה שהארי הרגע עשה. זה השאיר את כולנו בשוק לכל שאר הטקס… פתאום הפלאפון שלי צילצל וראיתי שזה המספר של הארי מתקשר. "אתה משוגע אתה יודע את זה..?" עניתי לו ישר ככה ויכולתי לשמוע אותו צוחק. "הרבה אומרים לי את זה לאחרונה" הוא אמר גורם לי לחייך. "אני לא מאמינה שבאמת עשית את זה עכשיו" אמרתי עדיין מופתעת מאוד. "זה הכל לטובתך, את תראי" הוא אמר מנסה להרגיע אותי, לא שחשבתי על זה לרעה. "אני יודעת. אני סומכת עלייך" אמרתי עם חיוך ויכולתי לדמיין את החיוך שלו עכשיו גם. "אז איך בלונדון עד עכשיו?" הוא שאל ולא הבנתי מה קשורה השאלה הזאת עכשיו. "אמ.. יורד שלג בעיקר, כל הזמן שלג" אמרתי מבולבלת לא הבנתי מה זה השאלה הזאת עכשיו. "כן גם פה… ברררר קפוא כאן בחוץ" הוא אמר ויכולתי לשמוע אותו רועד. רגע.. אבל הוא בכלל בפלורידה, לא יורד שלג בפלורידה. "הארי, זה בכלל לא הגיוני, בפלורידה לא יורד שלג ואמור להיות חם עכשיו" אמרתי מחברת גבות כשהייתי מבולבלת. "מתי בדקת את המרפסת בבית לאחרונה?" הוא אמר ורק אז עשיתי אחד ועוד אחד, למרות שעדיין לא הייתי בטוחה בעצמי, עד ששמעתי קול דפיקת מהחלון שמאחורינו, כולנו הסתובבנו וראינו את כל הבנים, עומדים במרפסת המושלגת ומחייכים אלינו. ישר ניתקתי את הפלאפון כשרצתי לפתוח להם. הארי חיבק אותי חזק חיבוק ארוך מוחץ ונעים. לא ראיתי אותו כמעט שלושה חודשים. זה המון זמן.
הוא תפס את הפנים שלי ונישק אותי המון נשיקות ארוכות ונעימות על השפתיים ולא יכולתי שלא לחייך לתוכן. חיבקתי אותו חזק ולא עזבתי אותו. "אני לא מאמינה שאתה פה" אמרתי כשהוא קירב את הראש שלי לחזה שלו, נותן לי המון נשיקות עליו. "תני לי לראות אותה" הוא אמר והסתכלתי עליו כבר מבינה שהוא מדבר על הבטן. חייכתי כשהתרחקתי צעד אחד אחורה והרמתי את החולצה, חושפת את הבטן העגולה. הארי ישר חייך וצחק. "בקרוב נצטרך בית גדול יותר מזה" הוא אמר גורם לי לצחוק לפני שהוא הרים אותי דרך הגב התחתון ומעלה אותי למעלה לחדר השינה שלו.
"התגעגעתי אלייך כל כך" הוא אמר משכיב אותי על המיטה ושוכב מעליי. מנשק אותי כל שלוש שניות. "את לא זזה לשום מקום הערב. את רק שוכבת איתי כאן על המיטה. אני רוצה להרגיש אותך עד הבוקר" הוא אמר מחבק אותי ואני הסכמתי עם זה לגמרי. "נשמע לי טוב" אמרתי צוחקת כשהארי המשיך לנשק אותי. לא יכולתי לבקש יותר מזה. הארי כאן איתי, מחבק אותי כל הלילה, לא אומר לי שהוא צריך ללכת לאיזה הופעה או כל מה שקשור להיותו מפורסם. זה כל מה שרציתי.