ציפור

בחנתי פעם ציפור .
ציפור דרור קטנה שעפה מן הקן בפעם הראשונה ונסקה אל השמים , חופשיה , משוחררת , נטולת כול עול , צרות , בעיות . פשוט חופשיה .
באותו הרגע התפללתי להיות אותה הציפור הקטנה שעכשיו נוסקת אל השמים , באותו רגע קיוותי כול כך להיות אותה הציפור הקטנה שעפה אל השמים התכולים בכנפיים פרושות ומשוחררות .
מה זה להיות משוחרר באמת?
לא לברוח מהצרות , להתמודד איתן .
לא ליסוג אחורה , להמשיך להתקדם הלאה.
אבל משום מה , אני , רק נסוגה אחורה, בורחת כמה שיותר מהר מן הצרות שלי שלא מפסיקות להגיע בצרורות .
ומדוע זאת ? בגלל בדיחה קוסמית שאני פאקינג לא מבינה.
נזכרתי ברגע שראיתי את הציפור עפה בכנפיים פרושות אל השמים , חופשיה , משוחררת , נטולת כול עול , צרות , בעיות . פשוט חופשיה .
כול כך הצטערתי שאני לא זאת הציפור הקטנה שעפה בשמים התכולים , אני זאת הציפור הכלואה בתוך כלוב ואין לי סיכוי לצאת ממנו בחיים .
אז אני מוותרת מבלי להילחם .
אני מתייאשת מבלי לנסות .
ונופלת ברגליים כושלות על תחתית הכלוב הזהוב והדמיוני , ופשוט נאנחת .
׳לעזאזל יכלתי להיות הציפור הזאת׳ .