עיר מעופפת פרק 21
"אני חושבת שהסכמנו. בלי לטפס על חלונות."
"מה את רוצה שאני יגיד?" התגוננתי. "אני לא אוהב לישון בסלון. ואת יודעת טוב מאוד למה."
אימא שלי משתתקת. אני רואה דמעה קטנה בעין שלה. אימי ממצמצת והדמעה נעלמת.
אני שותק, עברתי את הגבול עכשיו. הזכרתי אותו. ועכשיו שנינו נפגענו. אני רוצה להתנצל בפני אימי אך אז קול צלצול פעמון נשמע מלמטה.
אימא שלי כחכחה בגרונה. "זאת בטח, ג'ילי. אני אממ.." היא משתתקת לרגע." אני ילך לפתוח." היא אומרת ויוצאת מהחדר.
ברגע שאימי הולכת, אני פותח את הארון ומוציא מספר בגדים להחלפה, אני סוגר את הדלת ומתחיל להתלבש, שנייה לפני שאני מסיים הדלחת נפתחת-לא פחות ולא יותר-על ידי ג'ילי.
"ג'ילי." אני קורא בהפתעה
"אוי אלוהים." היא מלמלת "אוי אלוהים אתה מתלבש.." אמרה וטרקה את הדלת
אני מחייך חיוך קטן, מסיים להתלבש. ויוצא החוצה, ג'ילי לא במסדרון, אני מושך בכתפיי, לוקח את האקדח, מניח שני סכינים במגף ואת התיק האדום מניח על הכתף ומתחיל לרדת במדרגות. ג'ילי יושבת על יד הדלפק, יש לה כוס מים קרים והיא חיוורת כמו סיד. אימא שלי מחליפה מבטים ביננו ועוזבת את המטבח.
"זאת הפעם השנייה שלך." אני אומר ברצינות אך מבפנים אני רוצה להתפוצץ מצחוק למראה הפנים של ג'ילי.
היא מחווירה עוד יותר.
"אוי אלוהים." היא מלמלת. "אני כל כך מצטערת..לא התכוונתי…"
"ג'ילי.."
"אתה בטח כועס עליי. אני צריכה ללמוד לדפוק..אני מצטערת.. אני.."
"ג'ילי…"
היא מרימה את מבטה וקולטת את החיוך שעל פניי.
"אני צחקתי איתך." אמרתי
היא נושמת לרווחה.
"בואי." אני אומר ומתחיל לצאת מהבית. ג'ילי גומרת את המים שבכוס והולכת אחריי.
אנחנו נכנסים לאוטו שלה ומתחילים לנסוע-או יותר נכון לרחף אחרי הכול אלו מכוניות אוויר.
אנחנו נוסעים עוד כמה דקות בדממה עד שג'ילי אומרת:"רציתי להודות לך."
"על מה?"
"על אתמול. עזרת לי מאוד."
שתיקה. אני תוהה אם לשאול על הוריה של ג'ילי או לא.
"ג'ילי, אממ…" אני מחליט לשנות נושא במהירות. "כמה אחים יש לך?"
"חמש עשרה,"
אני לא מתרגש, למרות שזה דיי מפליא שהיא מטפלת בכולם.
"אז את הבכורה?"אני ספק שואל ספק אומר
"לא. יש מעליי שני בנים."
"ולמה לא פגשתי אותם?.."
"הם התחתנו."
"אה."
תגובות (1)
תמשיכייייייייי!!!!!!!!!