בלי משחקים- פרק 3

פרק 3- השתניתי

״תפסיק כבר!״ לחשתי בטון כועס. הוא צחקק, אבל עדיין לא הוריד את היד שלו מהרגל שלי.
במשך מחצית מהשיעור שבינתיים עברה, מאז שהגענו לכיתה הוא משגע אותי ללא הפסקה. כל כך מרגיז.
באיזשהו שלב החלטתי להעמיד פנים שלי כבר לא אכפת. מתעלמת ממנו כאילו הוא לא יושב עכשיו לידי בסוף כיתה באותו השולחן, מסיח את דעתי מלהתרכז בשיעור.
איך בשנה אחת הוא כל כך השתנה? איך לא זיהיתי אותו? יכול להיות שעד כדי כך שחכתי ממנו? מה הוא עושה פה בכלל?
כל כך הרבה שאלות עלו לי בראש. היה לי ברור שעדיין כעסתי עליו.

צלצול נשמע והכיתה קמה והתחילה להתרוקן. סגרתי את המחברת שלי, הכנסתי לתיק וקמתי לכיוון הדלת.
שנייה לפני שעמדתי לצאת להשיג את זואי כדי שתראה לי את הכיתה הכיתה הבאה בלי שאני אסתבך יותר מידי, יד תפסה בידי, משכה אותי לאחור.
״מה השיעור שלך עכשיו?״ מאט שאל עדיין אוחז ביד שלי. הסתכלתי על היד שלו, ולאחר מכן על הפנים הציניות שלו. כעס עלה בתוכי. ״תתרחק ממני.״ אמרתי לו משחררת בכוח את האחיזה שלו ממני, יוצאת מהכיתה במהרה.

הסתכלתי על המערכת שלי. ארוחת צהריים. ואיך אני אמורה עכשיו לדעת איך להגיע לשם? זה לא היה לי ברור.

״צריכה עזרה?״ הרמתי את ראשי מדף המערכת. אחד מהחברים של מאט עמד שם, עם השיער החום והעיניים הירוקות. הוא חייך אליי חיוך ידידותי. אני חייבת להודות שבניגוד למאט, הוא היה נראה לי נחמד.
״האמת שכן,״ אמרתי בחיוך. ״תוכל להראות לי איפה נמצאת הקפיטריה?״ הוא הנהן וחייך אליי.
״אז איך קוראים לך?״ הוא שאל אותי בדרך. ״אמילי. ולך?״
״טום.״ ענה. עצרנו ליד דלת. הוא פתח לי אותה מסמן לי לעבור ונכנס אחריי.

הקפיטריה הייתה מקום ענק. לא יאמן כמה הבית ספר הזה היה גדול.
המון שולחנות היו מפוזרים, הרוב מלאים. יכולתי להבין ברגע איך השולחנות מחולקים לפי הקבוצות אנשים.
המקום היה רועש מאוד. טום הסתכל עליי. ״שנלך לקחת אוכל?״ הוא שאל אותי, נותן לי מגש. הנהנתי והלכתי איתו.
אחרי שלקחנו את האוכל, טום סימן לי לבוא אחריו, וזה מה שעשיתי.
הוא הוביל אותנו בין השולחנות, עד שהגענו לשולחן שכבר מרחוק זיהיתי שניים שישבו בו.
טום התיישב בשולחן ואני אחריו, בינו ולבין מאט.
״אוקיי אמילי, אז תכירי- זה ג׳ורדן״ הוא אמר והצביע לי על מי שישב לידו, אותו החבר שלו ושל מאט מהיום בבוקר. הוא הסתכל עליי עם העיניים הכהות שלו והשיער החום הכהה שנפל לו על המצח. איך זה ששלושתם נראים כל כך טוב? ״וזאת מייגן, חברה שלו,״ טום הצביע על נערה בלונדינית עם שפתיים ורודות שקשה לפספס, מחייכות אליי בהתנשאות. כעבור שניה החיוך נמחק מפניה למבט מזלזל. טום שלח לה מבט של אזהרה. ״זה מאט,״ כאילו שלא ידעתי. ״כן, אנחנו כבר מכירים.״ מאט קרץ לי וחייך. גילגלתי עיניים. מהצד ראיתי את הפנים של מייגן מתעוותות.
ליד מאט ישבה עוד מישהי. נראה שגם לאחרים היא לא הייתה מוכרת. ״וזאת ה…- מאט? תוכל להציג לנו אותה?״ טום שאל. כולנו הסכלנו על נערה ג׳ינג׳ית יפה, עם חיוך ביישן. הרגשתי את הלסת שלי נופלת מהפתעה. הייתה לי הבעה על הפנים שלא היה אפשר להתעלם ממנה. אני לא מאמינה שיש לו חברה וככה הוא התנהג אליי מקודם! מאט צחק כשראה את ההבעה עם הפנים שלי.
״כן, היא החברה שלי. נכון לינדי?״ הוא פנה אליה. היה ברור לפי ההבעה שלה שהיא התרגשה. ״האמת שזה לינזי אבל-״ היא התחילה. ״זה לא משנה.״ מאט קטע אותה ונישק אותה בהפתעה.
ואנחנו, ישבנו מולם וצפינו בהם מתנשקים.
התחלנו לאכול, מנסים להתעלם ממה שקורה מלפינו כבר כמה דקות ארוכות.

״מאט, יש מצב שאנחנו יכולים לדבר שניה בחוץ?״ שאלתי.
״ברור שאנחנו יכולים.״ הוא אמר מבין הנשיקות שנתן למי שזאת לא הייתה בשבילו. קמנו שנינו והוא נתן לי חיוך שחצן. התעלמתי והתחלתי לסלול את דרכי החוצה מהקפיטריה, כשהוא מאוחריי.

״מה נראה לך שאתה עושה כאן?!״ צרחתי עליו כשהיינו בחוץ.
״חשבתי שזה די ברור- אני אוכל. את יודעת, זאת הקפיטריה אחרי הכל.״ הוא אמר בציניות.
״אל תשחק איתי מאט! תענה לי. מה אתה עושה בבית ספר הזה?״ דרשתי שיענה בכעס. ״וואו, וואו. תרגעי. איפה האמילי העדינה והנחמדה שאני מכיר? מה עבר עלייך?״ הוא שאל, עדין ציני.
״אתה עברת עליי!״ אמרתי עדיין צורחת, ומקרבת את הפרצוף שלי לשלו, כדי שיבין עד כמה אני רצינית.
הוא לקח לי את הסנטר והרים לי את הראש. ״תרגעי אמילי.״ הוא לחש לי, בקול המוכר וטוב שלו. הנשימות שלנו התערבבו. בהיתי בעיניים היפות שלו והסוערות, שפתאום בין-רגע נהיו עדינות ומרגיעות. עיניים שהיו מוכרות לי היטב.
לא אמילי! הוא בגד בך! הוא הכאיב לך! את לא יכולה להיות מוסחת! את חייבת להתרכז ולהבהיר לו את הנקודה שלך.

״כדי שזה יהיה לך מובן, אני כאן על תנאי. אם תפריע לי בלימודים או בכל דבר אחר- אתה תראה מה זה!״ התרגזתי. ברגע שהבנתי שפלטתי יותר ממה שהייתי צריכה הפניתי לו את הגב והתקדמתי חזרה לדלת הקפיטריה.

מאחורי שמעתי אותו מגחח. ״זה יהיה מעניין.״

ועכשיו ידעתי בוודאות. אולי הבוקר לא זיהיתי אותו, אבל בהחלט מאט הוא לא זה שהשתנה- אלה אני.