The Life in Switzerland 'פרק 1'

(לפני ההתחלה של הסיפור,אני מאוד ממליץ לכם לקרוא קודם את ההקדמה…)

מתוך הרמקולים נשמע הודעה המכריזה על ההמראה:
"…Ladies and gentlemen, please fasten"
כן,היה המשך,אבל אני הייתי עסוק במחשבות על האוניברסיטה.
לא יכולתי לדמיין את עצמי לומד במקום שכל כך רציתי!
המטוס התחיל לזוז בקצב מהיר,ההתרגשות שלי הייתה מעל ומעבר.
(אבל הכל התחיל עוד לפני כמה ימים,הרגע שבו ליעם גילה שכנראה לא יוכל ללמוד באיטליה.)

הסתכלתי על המכוניות שבחוץ,התנועה של המכונית הייתה קלה,עכשיו השעה עוד מוקדמת.
המשכתי להסתכל ולהסתכל,כי כל מכונית שראיתי,זה עוד יום שאני לא יהיה פה.
זה מרגש אותי להסתכל על משהו שאני לא עומד לפגוש במשך כמה שנים…
אני אבוא לביקור קצר,לחופשות בקיץ-אבל יותר מזה? כנראה שלא אוכל.
האם אתם מכירים את הריח הטוב של הדשא? מוקדם מאוד בבוקר-כשיש עוד טל.
הריח הזה שעושה לכם את היום הזה מעולה! הריח שמזכיר לכם את השמיים,
שאתם מסתכלים על השמיים ורואים שלל צבעים יפים.
כי רק בבוקר אפשר לראות שהשמיים לא רק בצבע "כחול-תכלת" אולי גם סגול,אפילו קצת אדום!
צהוב,ירוק… ועוד הרבה צבעים שלא ראינו קודם.
אז עכשיו אני מצטער שלא הקדשתי זמן לכל הדברים האלה.
אבל אני כן זוכר שכשהייתי טס כל שנה לחופשה בתוך כפר נופש,תמיד יצאתי מוקדם בבוקר,
לאוויר חדש שמריח טוב! הסתכלתי על כל הביתנים וראיתי מהחלון תמיד זוג אחד שיושבים
ושותים קפה. טיילתי בכפר נופש,ראיתי מזרקות ודשא חדש,זאת הרגשה נדירה!
מין הרגשה כזאת שהיום יפה,יש עוד זמן לחיות ולהינות מאימא טבע…
האם אתם הרגשתם את זה? אולי כשהייתם בחול,או כשטיילתם ביער מוקדם בבוקר…
אז הסתכלתי על המכונית,המשכתי להסתכל ולחשוב…
עד שלפתע הטלפון צלצל וקטע את חוט מחשבותיי
הסתכלתי על הטלפון במבט מוזר….
'באמת? בשעה מוקדמת כל כך?' אמרתי בלב
'זה לא שיש לי משהו יותר חשוב לעשות…' שוב אמרתי לעצמי
"שלום?"
"אתה הוא אדון סמית',ליעם סמית'?"
שמעתי קול רך של בחורה
"לא צריך לקרוא לי אדון,ליעם סמית' זה מספיק ביותר…"
"אז נעים מאוד,קוראים לי אשלי ואני מחברת התעופה סוויס,אתה נוסע איתנו מלונדון עד לאיטליה
אני צודקת?"
האמת שלא הייתי בדיוק קשוב אליה,משהו בקול שלה היה נשמע "חלומי",קול מיוחד כזה…
לא הגבתי.
"ליעם,אתה על הקו?"
"כן,ברור…את צודקת."
"רק רציתי להודיע לך שהטיסה מבוטלת בעקבות גילוי של הוריקן בעזרת הלווינים…
אני נורא מצטערת אבל הורקין מסוג זה יכול להעיף את כל המטוס ולגרום לנו להתרסק!
אנחנו לא לוקחים סיכונים…"
"הטיסה מובטלת?! אבל אני אמור להגיע לאוניברסיטה באיטליה! אם אני לא אגיע בזמן
אני לא אוכל להתקבל לאוניברסיטה בשום דרך,חוץ מלחכות לשנת 2015…
אין משהו שאפשר לעשות?"
"אני כבר איתך על הקו ליעם."
איזה יופי לי…עכשיו אני בהמתנה!
אני לא מבין את זה, תמיד ברגע שהכי חשוב לי לדעת משהו, אני לא יכול לדעת אותו…
מה אני אמור לעשות? אני חייב להגיע לשם איך שהוא!
"תראה ליעם,אני בדקתי במחשבים של החברה-ואתה כן תוכל להגיע ליעד…"
בלי לחשוב מיד התפרצתי לשיחה
"איך?!"
"תיתן לי להסביר,הטיסה שלך אמורה לצאת בשני לינואר,בדיוק בשני לינואר ההוריקן יכה
במסלול של המטוס,אז במקום זה,יש טיסה לא ישירה שיוצאת בדיוק עוד 4 ימים.
הטיסה הזאת יוצאת בתאריך ה 29 לדצמבר,שזה בדיוק 5 ימים לפני הטיסה שהיית
אמור לצאת אליה. הטיסה תתחיל כרגיל בלונדון,אבל היא תעבור גם בשוויץ ותסתיים
באיטליה. אני יכולה לשנות את הכרטיס שלך ללא שום עלות לטיסה הזאת,זה בסדר?"
הנהתי על זה קצת,עד שמצאתי בעיה בכל התהליך המסובך
"אבל איפה אני אשן עד שאני אכנס לאוניברסיטה,במשך 4 ימים? אני לא יכול לישון
במלון או אכסנייה,כי אני צריך את כל הכסף שיש לי ללימודים עצמם…"
"תראה ליעם,לינה באיטליה זאת כבר בעיה אחרת שלא קשורה לחברת התעופה סוויס,
אני בטוחה שתמצא תחליף! אולי יש לך שם קרובי משפחה? בכל מקרה,תיתן לי תשובה
סופית עכשיו."
לא,זה לא קרה לי אף פעם… אני צריך לחשוב מהר!
אם אני לא אטוס בטיסה שאשלי הציע לי,הכרטיס שלי בוזבז,אבל אם אני אטוס בטיסה שאשלי הציע לי, לא יהיה לי מקום לישון בו,ואני אמצא את עצמי ברחובות איטליה…
תחשוב ליעם,תחשוב! מה אתה היית עושה במצב כזה? אמרתי לעצמי.
האופצייה היחידה שחשבתי עליה,זה לישון בשדה תעופה…בדרך כלל כשטיסות מתעכבות אנשים נשארים כמה שעות ואולי ימים בשדה תעופה,כשהם ישנים על כיסאות, זאת אומרת שאני אוכל
להישאר כמה ימים בשדה תעופה,זה יהיה קשה-אבל לי עוד שום אפשרות.
"אני מסכים אשלי."
"אני שמחה ליעם,הכרטיס החדש ופרטי הטיסה ישלחו לך במייל,יום טוב!
ניתקתי את הטלפון לאט לאט,ועליתי למעלה עד שקיבלתי שיחת סקייפ.
התקרבתי למחשב ואישרתי את השיחה.
"היי ליעם."
"ג'ורג',זה אתה?"
"כן,פשוט קצת השתזפתי מהחופשה אז,זוכר?"
"ואוו,כמעט לא זיהיתי אותך! היה שם באמת כיף על הספינה…זאת הייתה ספינת פאר
חמישה כוכבים! הייתי רוצה לחזור לשם שוב!" אמרתי
דיברתי בסקייפ עם ג'ורג',הוא ואני מכירים מהילדות,וחשבנו להתנתק קצת מהעולם וללכת לחופשה,
ביחד עם עוד כמה חברי ילדות מהיסודי.. זה היה באמת כיף!
"אממ ג'ורג',לא כל כך נעים לי אבל אני צריך לארגן את המזוודה שלי לטיסה שיוצאת מחר …"
"זה בסדר,גם אני צריך!"
הוא ממש ממהר,כל הזמן טס…
"עוד חופשה? יפה לך… לאן אתה טס?
שתיתי כוס קפה
"מה זאת אומרת? אני טס איתך ליוון-אתה יודע,בשביל זה אתה מארגן את המזוודה עכשיו…"
ירקתי את הקפה
"מה?! אני טס איתך לגרמניה? אני אמור לטוס לאיטליה!"
הייתי ממש מופתע,לא זכרתי שום דבר בקשר לגרמניה!
"כן…אתה לא זוכר? אנחנו סיכמנו שאנחנו נטוס ליוון לכמה ימים לפני שאתה טס לאיטליה,
שתהנה קצת לפני כל האוניברסיטה.."
כן, מהדבר הזה שחכתי לגמרי,עכשיו נזכרתי… ג'ורג' לא יודע שאני טס מחר
"ג'ורג',אני צריך לנתק את השיחה,יש בעיות בקליטה,ניפגש בשדה תעופה!"
סגרתי את המחשב כשאני המום, מאוד המום.
למרות שהייתי המום,ידעתי טוב מאוד מה אני רוצה.

ומהחלק הזה הגעתי לחלק הזה,החלק שבו עליתי על המטוס לאיטליה!
מתוך הרמקולים נשמע הודעה המכריזה על ההמראה:
"…Ladies and gentlemen, please fasten"
כן,היה המשך,אבל אני הייתי עסוק במחשבות על האוניברסיטה.
לא יכולתי לדמיין את עצמי לומד במקום שכל כך רציתי!
המטוס התחיל לזוז בקצב מהיר,ההתרגשות שלי הייתה מעל ומעבר.
עד שהוא המריא.
"ברוך הבא ליעם לעולמך החדש!" אמרתי לי בלב

#בקרוב פרק 2!