זה מעיק עליי
פעם ראשונה שרבתי עם ריקי…
אני זוכרת את זה טוב מאוד…
-פלאשבק. זמן: כיתה א'-
"בנות, ראיתן את מאיה ודני? קבעתי איתן היום בהפסקה להיות יחד" אמרתי לריקי, לילך ועתליה.
הן חשבו,
ואני מלמלתי "נו, כבר בנות!"
וריקי חשבה ש…
שאמרתי שהן טיפשות.
"את קראת לנו טיפשות??" היא צרחה.
"לא!" קראתי.
ואז היה צלצול.
היא הלשנה, אני אמרי שזה לא נכון, ובלה בלה בלה בלה.
-חזרה לזמן שלנו-
אז במשך 6 שנים, עד אמצע כיתה ו',
היא התנהגה אליי פשוט מגעיל.
בשיעורי רובוטיקה לא הייתי עם החברות שלי,
כי הן היו איתה,
והיא תמיד אמרה שזה או אני או היא,
שאין, שהיא לא מרשה להיות חברה של שתינו.
והן הסכימו לזה!
אני הייתי בודדה כמעט לגמריי!
בכתה ב' לפחות היתה לי חברה שלי, אופיר שצעירה ממני בשנה.
ועכשיו?
עכשיו שוב רבנו.
אתם מבינים, פשוט ריקי לא אוהבת את אופיר, כי אני והיא (אופיר) עדיין תמיד יחד בהפסקה.
אז בקיצור,
אמא של אופיר מאסה מהעניין, ועשתה ככה:
היא שאלה את אמא שי איך קוראים לאמא של ריקי,
ומאופיר ביקשה את השם משפחה,
ולקחה את המספר מ-144.
וריקי,
ישר האשימה אותי
כאילו שאני הבאתי לאמא של אופיר את המספר!
אני חברה של אופיר ושל ריקי,
וריקי רואה בזה מעשה בגידה!
ואין לי שום סיבה טובה ממש לתת את המספר!
אז מה העניין בזה?
שעכשיו אני שוב אהיה תמיד לבד.
אני שוב אהיה "מנודה"
אני שוב אהיה "גלמודה" ו"בודדה"
תגובות (0)