ההמלכות- התחרויות | פרק 16

לאונורה הרגישה שהיא משתגעת. היא הרגישה כל היום כאילו צופים בה, ולא היו אלה מבטיו האוהבים של אדוארד וגם לא מבטי הקנאה של לוסי.
היא הסתובבה אחורה והסתכלה על אדוארד ולוסי שפטפטו רחוק בזמן שהיא ניסתה לנווט על פי המפה שהביאה. כמובן שאדוארד ולוסי לא הביאו את מה שהיא אמרה להם ובדרך הם התבססו בעיקר על הדברים שהיא הביאה, אבל לא היה לה אכפת. אדוארד חזר להביט בה כמו פעם ומבחינתה זה היה שווה את כל מה שהיא תצטרך לעשות. היא חזרה להביט במפה,כשלפתע הרגישה שמשהו קופץ עליה.היה זה נער בין גילם שהתנפל עליה והפיל אותה על הרצפה. הם התגלגלו על האדמה הקשה והתרחקו יותר מלוסי ואדוארד. לבסוף הם נעצרו ולאונורה חיכתה שיקרה משהו אך כלום לא קרה. היא פקחה את עיניה בהיסוס וראתה את פניו רכונים מעל פניה.הם נראו לה מוכרות…
***
לאונורה הייתה אז בת 3 והוריה עשו את סיבוב הממלכות השנתי. הם עצרו לבקר בכפר נידח בצוקים ובזמן שהוריה עצרו לדבר עם זוג איכרים הסתובבה לאונורה בכפר. לפתע היא ראתה פרפר יפהפה ששבה את ליבה. היא החלה לרוץ אחר הפרפר ולא שמה לב שהיא מתקרבת לסופו של הצוק.
היה זה ילד בן 5 שעבר בסביבה וראה אותה. שנייה לפני שהיא עשתה את דרכה במורד הצוק הוא עצר בעדה. היא הסתכלה עליו במבט תמהה, לא מבינה למה עצר בעדה. היא הסתכלה וראתה עוד את הפרפר וניסתה ללכת בעקבותיו שוב אך אותו ילד שהבין את מבוקשה חיבק אותה בחוזקה, והיא לא יכלה ללכת.
לאחר זמן מה שנשארו ככה הגיעו הוריה של לאונורה והורי אותו ילד ומצאו אותם חבוקים. כשראה הילד את הוריה של לאונורה, עזב לרגע את לאונורה בכדי להשתחוות להם. לאונורה ניצלה את הזמן וניסתה בפעם האחרונה ללכת בעקבות הפרפר האבוד שלה. הילד עצר אותה שוב בחיבוקו וההורים הבינו איך הגיעו בן איכרים בממלכה התשיעית לחבק את נסיכת הממלכה הראשונה. ומאז כל סיבוב ממלכות הם עוצרים באותו כפר ומבקרים את אותו ילד ומשפחתו, עד שפעם אחת שבאו ההורים סיפרו בבכי על בנם שנחטף ולמרות כל מאמציהם של הוריה של לאונורה הילד מעולם לא נמצא, ושנה לאחר מכן שבאו לאותו כפר ביתם של אותם אנשים היה נעול, הסיבה לכך הייתה מוות מצער.
***
"ניקו?", שאלה לאונורה, ספק אמרה, "ניקולס? זה אתה?"
"לאונורה?", שאל הנער בתמיהה ונעמד. הוא הושיט לה את ידו כשנשמעו צעקותיהם של לוסי ואדוארד המחפשים אותה. ניקו הסתכל על לאונורה עוד פעם אחת ובקפיצה טיפס על עץ ונעלם בין ענפיו. לאונורה ההמומה נשארה על האדמה כשלוסי ואדוארד הגיעו אליה.
"לאונורה מה קרה? מה את עושה על הרצפה?", שאל אדוארד ועזר לה לקום.
"זה היה אחד מההוגנים האלה?", שאלה לוסי ונצמדה לאדוארד.
"לא, זו הייתה סתם חיה…", אמרה לאונורה והסתכלה על העץ שבצמרתו ישב ניקו.
***
אדוארד הבעיר את המדורה הקטנה ולוסי התקרבה אל האש כדי להתחמם. זה היה הלילה השלישי והם עדיין לא מצאו את הרמז שיוביל אותם קרוב יותר אל האבנים. "לאונורה את בסדר? את ניראת קצת חיוורת" אמרה לוסי ולקולה התגנבה דאגה, "בואי תתקרבי למדורה" הוסיף אדוארד והתיישב לידה.הוא כרך את ידיו סביב גופה. לאונורה התקרבה ולא אמרה דבר מחשבותיה היו נתונות בניקו שהביט עליה מבין השיחים. כשלוסי ואדוארד יירדמו, החליטה לאונורה, היא תלך לבדוק מה שלומו, ואולי תגלה למה הוא עוקב אחריהם חשבה ומיד סילקה זאת ממוחה, היא לא יכולה לחדור כך לפרטיות שלו, אם הוא ירצה הוא יספר לי, גמרה בליבה והביטה בשמיים זרועי הכוכבים שמעליה והקלה התפשטה על פניה. אדוארד ולוסי שראו שהוקל ללאונורה חשבו שזה בזכות האש והחליפו חיוכים מרוצים. לוסי התמתחה ונשכבה על הארץ "אני כל כך עייפה הגיע הזמן שנלך לישון, מה אתה חושב אדוארד?" שאלה בקול מתחנחן "באמת כדאי שנלך לישון, עבר עלינו יום ארוך" אמר ונשכב גם הוא, הם הביטו בלאונורה וזאת רק משכה בכתפיה "אם אתם אומרים" אמרה ונשכבה בלי להוסיף מילה.
***
ניקו בחן את החבורה המוזרה שהקימה מחנה בקרחת היער. מקום מוזר להקים בו מחנה, נחר בבוז. הוא סרק את השלושה במבט בוחן. הייתה שם נסיכה קטנה עם שער ערמוני הישנה קרוב לנער חסון בעל שער בצבע חום מתכתי הם ישנו בשלווה אך לאונורה ישנה רחוק מהם. נסיכה יפה ונבונה אשר התהפכה על משכבה ולא מצאה מנוח למחשבותיה. נסיכה בודדה ומסכנה, חשב. פתאום קמה לאונורה בשקט והתגנבה אל עבר היער. מה היא מחפשת שם, תהה ורגע לאחר מכן הכתה בו ההבנה. היא מחפשת אותי! הוא החליק בשקט מן העץ שעליו עמד ועקב אחרי הנערה שחיפשה אותו. הנערה המיואשת הסתובבה לפתע ומצאה את עצמה פנים אל פנים מול ניקו. איך לא שמה לב שהוא עקב אחריה כל הזמן הזה?! היא הביטה בו והוא הביט בה, מחכים שהאחר יתחיל לדבר. פתאום תפס אותה ניקו בכתפה ומשך אותה הרחק אל היער החשוך. הוא לא הפסיק לרוץ, ולאונורה שנגררה אחריו בגסות התחילה לפחד. לאן הוא לוקח אותי? חשבה בחשש. שמלתה נתפשה בענף נמוך ונקרעה, דמעות פחד החלו להקוות בעיניה, היא פחדה מחוסר הידיעה. לבסוף עצר ניקו והסתובב אל לאונורה. הוא ראה את אותה הילדה הקטנה והתמימה שהציל עם שמלה מלוכלכת וקרועה ובוכה. הוא צעד לעברה צעד מהסס אך היא נרתעה אחורה. לאחר מספר שניות נאנח ניקו "אני מצטער" אמר "אבל בשביל לדבר איתך הייתי חייב להרחיק אותך מהחברים האלה שלך" הוא נשען על עץ "לפני שאני מתחיל את צריכה להבטיח לי שאת לא תגלי לאף אחד עלי" הוא אמר והביט בה בציפייה. היא הנהנה והוא התחיל לספר.