לרקוד – פרק 43 (1D)

אור/נייל

שפשפתי חזק את הסקוץ׳ הכסוף על גבי המחבת מנסה לקלף את השאריות מהחביתה השרופה של נייל מלפני כמה רגעים ספורים .
צלצול צורמני בפעמון הדירה גרם לי להרים את ראשי בבהלה מהמחבת ולתהות מי זה יכול להיות.
״אני אפתח בייב״ שמעתי את צעקתו הגברית של נייל מאיפשהו בדירה ובזווית עין ראיתי אותו מתקרב אל עבר הדלת .
הרכנתי את ראשי בחזרה למחבת ממשיכה לשפשף בחוזקה את השאריות השרופות מהמחבת השחורה עם הסבון והמים החמים, לאט לאט הצלחתי לקלף קצת מהשאריות השרופות .
״היי אור , את יכולה לבוא רגע?״ שמעתי את קולו של נייל מליד הדלת, זה גרם לי להרים את ראשי בתהייה ולעזוב את המחבת בכיור המלא כלים ולסגור את הברז עם במים החמים הזורמים , לא הצלחתי להבין את נימת קולו של נייל , לא מאושר , לא עצוב, קול אטום , משהו באמצע , לא הצלחתי להבין את זה .
ניגבתי את ידיי הרטובות במגבת מטבח כחולה בהירה , וניגשתי אל עבר הדלת , אל עבר נייל , ואל מי שלא נמצא מהבעד השני שלה .
״אור אני רוצה שתכירי את ליאם , בן דוד שלי״ נייל אמר לי עם חצי חיוך מבולבל , הנהנתי בחיוך אל עבר בחור נאה הנראה בערך בסביבות גילו של נייל , שיער חום כהה קצוץ ועניים חומות שוקולד יפות , חיוך ישר לבן ויפה .
״אור״ הצגתי את שמי ושלחתי את ידי קדימה ללחוץ את ידו מתוך נימוס , הוא חייך אלי חיוך יפה והשיב ללחיצת היד שלי בנחמדות .
״בוא תכנס״ אמר נייל וליאם בן דודו של נייל נכנס פנימה עם תיק גדול שניראה של נסיעות ארוכות .
הם התיישבו בסלון הדי גדול ואני חזרתי אל המטבח להמשיך לקרצף את המחבת ואת שאר הכלים הנמצאים בתוך הכיור המלוכלך והמלא עד גדותיו , מהמטבח אפשר לשמוע את כול השיחה שלהם .
״מה אתה עושה בניו יורק?״ נייל שאל את ליאם , אפשר היה לזהות בקולו סוג של חיוך שמח .
״למעשה , השבוע אני עובר לגור כאן עם בת הזוג שלי״ ליאם ענה על שאלתו של נייל. המשכתי לקרצף את הכלים המלוכלכים בכיור תוך כדי הקשבתי לשיחה הארוכה שלהם .
״אתה עדיין עם נועם?״ שמעתי את קולו הגברי של נייל שואל את ליאם על בחורה ששמה נועם שככול הנראה בת זוגתו של ליאם .
״כן , כבר שבע שנים כמעט , מאז חטיבת הביניים״ בנימת קולו נשמע בלי ספק אושר צרוף עם חיוך גדול שבטח מרוח על כול פניו השזופות .
לפי כך הסקתי כמו שחשבתי קודם לכן שהוא בסביבות הגיל של נייל , בן 20 פחות או יותר .
״לאן אתם עוברים לגור ?״ שאל נייל לאחר שנייה בודדה . סיימתי לנקות את המחבת מהחביתה השרופה של נייל ושמתי אותה במתקן הייבוש .
התחלתי לקרצף ולשטוף את שאר הכלים המרובים בתוך הכיור שהתחיל להתרוקן לאט לאט .
״פה לא רחוק , כמה רחובות מכאן קרוב לפארק הגדול , נועם מתחילה ללמוד במכללת עיצוב אז רצינו שהדירה תיהיה קרובה למכללה שלה״ הסביר ליאם לנייל על שאלתו .
סיימתי לשטוף את כול הכלים המלוכלכים מהכיור , כיביתי את הברז הכסוף ממנו זרמו המים החמימים בשטף , ונגבתי את ידי במגבת המטבח הכחולה בהירה שנחה על שולחן האוכל הקטן . יצאתי מהמטבח המתחבר לסלון והתיישבתי ליד נייל על הספה הגדולה מול ליאם שישב על כורסת הבד הכחולה התואמת לספה עליה אני ונייל ישבנו .
״כן , אנחנו גרים ביחד״ אמר נייל כתשובה לשאלה שלא שמעתי , העדפתי לא להתערב בשיחה אז רק חייכתי בנימוס והקשבתי להם מדברים .
״כמעט כבר חודש וחצי״ חייך נייל כשהוא הביט לעברי עיניו הכחולות מדהימות ננעצות בשלי ומתוך הרגל תמידי הוא העביר יד בשיערו הבלונדיני הבהיר והמוחצן ושב להביט אל עבר ליאם בן דודו.
״אז מה ה….״ התחיל להגיד ליאם אבל הצלצול הצורמני של פעמון הדלת הדהד שוב בפעם השנייה ברחבי הדירה הלא כול כך גדולה .
נייל הביט מבולבל בדלת , ״מישהו צריך לבוא?״ שאל כשהוא מביט לעברי בפנים תוהות , הנדתי את ראשי לשלילה וקמתי מהספה עליה ישבתי לצד נייל והתקדמתי אל עבר דלת הכניסה הבהירה .
הבטתי דרך העינית הקטנה והעגולה , לבי התחיל לדפוק כמו משוגע למראה עייני, זיעה קלה התחילה להצטבר על מצחי מרוב לחץ שלא הבנתי מהיכן מגיע,הסתובבתי מהר בגבי אל הדלת כשהבנתי שנייל וליאם מסתכלים עלי מבולבלים לגמרי .
״אור הכול בסדר? , מי בדלת?״ שאל נייל בדאגה רבה כשהוא קם במהירות לעברי, ״נייל בבקשה, אני לא בבית״ מלמלתי בלחץ מטורף והרגשתי את הדמעות מתחילות לטפס לעיניי , אבל עצרתי אותן, לא נתתי להן לזלוג על גבי לחיי הסמוקות .
״אור ? , מי בדלת?״ שאל בדאגה מהולה בעצבים כשראה את הדמעות העצורות בעייני , ״אביה״ אמרתי ורצתי מהר אל תוך הדירה .

*

אור רצה במהירות לתוך הדירה , כעבור רגע בודד שמעתי את טריקת דלת חדר השינה שאנחנו חולקים , וקליק המסמן שהדלת נעולה עכשיו .
העפתי מבט קצר בליאם שניראה מבולבל, ״קרה משהו נייל?״ שאל אותי תוהה בכיווץ גבות , מה לעזאזל אני יכול להגיד לו עכשיו?
״סיפור ארוך״ מלמלתי לפני שפתחתי את הדלת לרווחה לאביה .
״היי נייל , אפשר לדבר עם אור?״ אביה שאלה סמוקת לחיים מהקור שהשתלט על ניו יורק , נימת קולה הייתה לחוצה כול כך ומהוססת , היא פחדה ממשהו .
״אור לא בבית״ שיקרתי במצח נחושה ומתוך הרגל תמידי העברתי יד בשיער הבלונדיני והמחומצן .
״אני יודעת שהיא בבית נייל , ראיתי אותה דרך החלון של המטבח שוטפת כלים״ אמרה אביה פגועה מהשקר שלי , לעזאזל לא ידעתי מה להגיד . אני כבר אובד עצות.
״אביה היא לא רוצה לדבר איתך״ אמרתי לבסוף את האמת הכואבת באנחה קלה , זה תמיד ככה או להאמין בשקר היפה או לשמוע אמת מכוערת .
״שלא תדבר איתי , אני צריכה לדבר איתה״ אמרה נחושה , עיינה החומות מביטות לתוך עייני , סוג של מבקשות רחמים .
״נייל?״ שמעתי את קולו של ליאם בן דודי, ״אני חושב שאני אלך?״ אמר לי יותר שואל מקובע עובדה .
״אוקיי , נתראה״ מלמלתי כשהוא חלף על פניי אביה ונעלם בגרמי המדרגות הארוכים של הבניין בו אני גר .
״נייל״ אמרה אביה , מחכה שאני אזוז ואתן לה להכנס לתוך הדירה .
״היא תהרוג אותי אם היא תדע שנתתי לך להיכנס״ אמרתי נאנח בשקט ובעצבים, רציתי לתת לאביה להיכנס כדי שתדבר איתה ושיפתרו את כול המתח בניהם .
״תשקר״ חייכה אלי חיוך מזויף ונכנסה אל תוך הדירה בלי לחכות לתשובה ממני, ממהרת אל עבר חדר השינה הנעול בו אור נמצאת .