סיפור אהבה צבאי-פרק 14

התעוררתי מיד כששמעתי שמישהו דופק על דלת החדר בחוזקה, קמתי ופתחתי את הדלת, אבל מה שלא חשבתי עליו היה שרק התעוררתי ולא נראיתי מי יודע מה..
"מתחילים יותר מוקדם היום, קומו" אמר אחד הקצינים וסגר את הדלת.
הערתי את נינה ולילי ויצאנו מהחדר, לבושות ומאורגנות.
באותו יום לא התנהלנו על פי מערכת רגילה, הועמד לוח שעם באמצע הבסיס ועליו מערכת חדשה, אני הייתי מופקדת על ארגון יחידת המודיעין, בעצם לאסוף מהם את המידע ולהעביר לסגן.
לילי הייתה צריכה לדאוג שהכל הולך כשורה ביחידות הקרביות ודברים כאלה.. הבנתם? בעצם כולנו התכוננו למשהו, למקרה שיתקיפו את ישראל.
"איך הולך?" שאל אותי דניאל בזמן שקראתי את אחד מהדוחו"ת שכתבתי,
"בינתיים בסדר" עניתי לו, אבל תשומת הלב שלי עדיין הייתה בתוך הדו"ח.
"באמת? אז למה אוהד לא בעמדה שלו?" עקץ אותי
הרמתי מיד את הראש שלי, הוא צודק!! אחד מהחיילים לא התייצב למשמרת,
"אני אלך לחפש אותו" אמר לי והלך,
אוף.. אני לא בנויה לזה בכלל!! הרהרתי לעצמי, לא דיברתי עם אמא שלי כבר שבוע בערך ואני לא ממש יודעת מה המצב של תום.. אני רק מקווה שהוא בסדר

**************************

כבר היה ערב, והפעילות בבסיס הייתה בלתי-פוסקת, כל היום נכנסו שליחים להעביר מסרים למפקד וחיילים יצאו לבדוק את השטח כל שעתיים-שלוש.
ואז נשמעה עוד אזעקה.
הלב שלי קפץ, כל החיילים שהיו איתי באותו חדר רצו למקלט ואני איתם.
נכנסתי למקלט וראיתי את דניאל וליאם בקצה החדר, המחשבה הראשונה שלי הייתה לרוץ אליהם, אבל אז הבנתי כמה המחשבה הזאת סתמית.. סובבתי את הראש וראיתי מימיני את לילי ונינה, רצתי אליהן וישבנו שלושתינו ביחד, מפוחדות.
"אתן חושבות שתהיה מלחמה?" שאלה לילי בקול רועד, האמת היא שלא ידעתי לענות לה..
קול יירוט נשמע ברחבי הבסיס, כיפת ברזל יירטה את הרקטה, אבל אז נשמע עוד יירוט ועוד אחד, אבל לבסוף נשמע עוד בום גדול, כמו אתמול בלילה.. רקטה נחתה לא רחוק מהבסיס. שוב.
אחרי רבע שעה שלא נשמעו עוד רקטות באוויר, דניאל יצא מהמקלט עם עוד חבורת חיילים מובחרים, הם יצאו לסרוק את השטח אבל כל כך רציתי שלא יצא מהמקלט.. אני באמת לא יודעת למה.
הסגן סימן גם לכולנו לצאת, כמובן.
לילי נינה ואני נכנסנו לחדר שלנו, אני הרגשתי מתוחה, הרגשתי שהעיניים שלי מתכווצות והלב שלי קופא, אני יודעת, הרגשה מוזרה, אבל הייתי כל כך לחוצה.
בגיל שש היו להורים שלי קשיים כספיים בגלל כל הטיפולים והניתוחים שאבא שלי היה צריך לעבור בעקבות המחלה שהרגה אותו לבסוף.. עברנו לגור את סבתא שלי באשדוד ואני זוכרת שיום שבת אחד נשמעה אזעקה וזאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי אחד כזאת, בכיתי מלא ולא יכולתי לתפקד ולהגיע בעצמי לחדר מדרגות אז אמא שלי תפסה אותי, הרימה אותי ולקחה אותי בריצה.
הטיל פגע בגן שעשועים לא רחוק מביתה של סבתא שלי, וזאת הייתה החוויה הנוראית ביותר שחוויתי.

זה היה לילה קר ולא היו חיילים בחוץ, לילי נינה ואני דיברנו עד שעה מאוחרת ואז הלכנו לישון, אבל אני הייתי חייבת לצאת החוצה ולנשום קצת, גם אם זה אולי מסוכן..