כימיה מושלמת- פרק 23-

מנקודת המבט של סער-
בצהריים, התקשרתי אל ליהי. רציתי לוודא שהיא לא תסלח לי לעולם. לבדוק אם יש עוד איזה סיכוי, כדי להיות מוכן לעסקה שניסים שלח אותי לנהל ביער. חיכיתי שהיא תענה, והיא לא ענתה. קיבינימט, לא רוצה לא צריך. נגמרו המשחקים. אני גמרתי איתה.
הגעתי בערב למקום שניסים אמר לי, אמצע היער. עאלק יער, כמה עצים וציפור והופכים את זה ליער כמו בברזיל. קובי הגיע בול בזמן. גם קובי בעסק, אבל זה בגלל שהוא דפוק לאללה. אני פשוט.. טוב, גם אני דפוק.
״הגיע?״ הוא שאל אותי.
״אתה רואה פה מישהו חוץ ממני?״ שאלתי בעצבנות.
״תירגע אלמקייס, צריך אותך שלו״ הוא אמר לי.
״אז מה.. שמעתי על הסיפור עם גברת מרוז״ הוא אמר בחיוך שעיצבן לי את הנשמה.
״יופי, שמח?״ אמרתי.
״מה שמח, הפסדתי בהתערבות״ הוא אמר.
״חתיכת דפוק אני לא שכבתי איתה בשביל ההתערבות המזדיינת שלך״ אמרתי ודחפתי אותו על איזה עץ. הוא צחק. סער, עזוב, תנשום, תעבור את זה ואז תחנוק אותו.
״מי אתם?״ שמענו קול. הסתכלנו הצידה.
״ניסים שלח אותנו״ קובי אמר. הבחור הוציא מהכיס אקדח.
״אני ביקשתי מניסים שהוא יבוא לפה״ הוא אמר וכיוון עלינו את האקדח.
״הוא ביקש שנביא לך את זה״ אמרתי.
״אפפ.. לא לזוז״ הוא אמר וכיוון את האקדח עליי.
״תוריד את האקדח״ קובי אמר והוציא אקדח מאנא אערף וכיוון אליו.
״ילדים, אתם משחקים משחק מסוכן״ הבחור אמר בחיוך. אם הייתי יכול הייתי יורק עליו עכשיו, אבל אני לא כל כך במצב שאני יכול.
״אנחנו לא משחקים משחקים. קח ונגמור עם זה״ אמרתי והצבעתי על המזוודה.
״לא לוקח. ניסים לא יכול לשחק איתי עוד פעם ולשלוח שני מפגרים עם מזוודה״ הוא אמר והטעין את האקדח שלו.
״טוב אחי, בוא נחזור כל אחד למקום שלו ואני אדבר עם ניסים..״
״אין לדבר עם ניסים. לומר לכם את האמת? שלחו אותי לפה לא בשביל מזוודה מזדיינת, אלא בשביל להרוג אותו״ הוא אמר. בן של זונה. קובי הטעין את האקדח.
״טוב, אחד מכם ישלם את המחיר בשביל ניסים״ הוא אמר. שמעתי 2 יריות. אחת בבחור, ואחת בי.

מנקודת המבט של ליהי-
זה לא קורה.
בבקשה אלוהים תגיד לי שזו בדיחה.
שזה חלום רע ואני עוד מעט אתעורר.
״תרצו לראות את המנוח?״ הרופא שאל. אני לא הפסקתי לבכות. שי החזיק אותי חזק. אני רציתי למות.
״תגיד לי שזה סיוט ״ צעקתי לשי בבכי. הוא חיבק אותי יותר חזק.
״הוא לא יכול למות!״ צעקתי על הרופא בבכי. ״הוא לא יכול פשוט למות!״ צעקתי.
״גבירתי.. אני מבין שזה קשה..״ הוא התחיל להגיד, אבל אני רצתי לחדר ממנו הוא יצא. הוא לא יכול למות לי, הוא לא יכול להשאיר אותי חיה בלעדיו! שי תפס אותי.
״את בטוחה שאת רוצה לראות?״ שי אמר בשקט, עיניו נצצו.
״עזוב אותי״ אמרתי והמשכתי לרוץ. נעמדתי בפתח הדלת. הוא כוסה מכף רגל ועד ראש, וברגע הזה קרסתי. נפלתי על הרצפה ולא יכולתי להפסיק לבכות.
״בואי״ שי מלמל והרים אותי לחיבוק.
״זה לא יכול להיות״ לחשתי לשי בבכי. נשמתי כל כך מהר, והדמעות לא הפסיקו לצאת.
״את ..רוצה לראות.. אותו?״ שי שאל אותי. הנהנתי. הוא הזיז קצת את השמיכה, והעיניים שלי נפתחו. ראיתי שערות בלונדיניות.
״מה..״ מלמלתי והזזתי את השמיכה כך שיכולתי לראות את פניו.
״שי..״ לחשתי.
״זה לא הוא״ הוא השלים אותי.
״סליחה?״ הרופא שאל.
״זה לא הוא״ אמרתי והמשכתי לבכות. הרופא הסתכל ברשימות שלו.
״גבירתי, אני מצטער, אבל זה סער ברקוביץ׳״ הוא אמר.
״א..אני לא בשביל סער ברקוביץ׳. אני בשביל סער אלמקייס״ אמרתי. מה הולך כאן? הלב שלי השתגע.
״גבירתי, סער אלמקייס נמצא בחדר 304 בקומה ארבע״ הוא אמר. איזה מטומטמת אני, הייתי כל כך בלחץ, שחשבתי שההיא בקבלה אמרה שלוש. רצתי למדרגות המפרידות בין כל קומה וקומה. בחיים לא רצתי ככה.
301..302..303…304. נשמתי עמוק ונכנסתי לחדר.
״כן, הוא בן זונה..״ שמעתי את הקול של.. סער. הוא נעצר והסתכל עליי.
הוא חי.
הוא חי.
הוא חי.
הוא אשכרה חי!!!!