מעורב || HP – פרק 5

~ג׳יני~

״מאלפוי?״ שאלתי. מול עיניי ראיתי את פניו, עם אותו המבט היהיר ושיערו הבלונדיני האפרפר. היינו רכונים אחד מעל השני. ברגע שעיניו ראו את פניי, הוא הדף אותי מעליו.
״תתרחקי ממני, וויזלית,״ הוא סינן.
״להתרחק ממך?״ שאלתי בקולי הארסי ביותר. ״עושה רושם שאתה עקבת אחריי. או שעדיין לא חיברו לך את המוח למקום?״
פניו עטו צבע ארגמני. ״תסתמי.״
״כמה מהבחינה שלי הספקת לראות?״ שאלתי בשקט, אבל בתקיפות.
״ראיתי מספיק,״ הוא אמר, וקולו היה מכאיב ביותר, ״כדי לראות שאין לך סיכוי מולי. האיקס שהיא סימנה היה מאוד ברור, שם במחברת של ג׳ונסון.״
לקח לי רגע לעכל את דבריו. לא. זה לא יכול להיות.. אנג׳לינה אהבה את איך שעפתי.. ראו את זה עליה.. או שאולי טעיתי בגדול?
״אין לך סיכוי להיבחר.״ הוא סיים, וחייך חיוך מאוד לא נעים לכיווני. ״בטח שלא לשחק מול סלית׳רין.״
התקרבתי אליו, כולי סמוקה מזעם. פנינו היו קרובים מאוד זה לזה, ולא בטוח מי הביע שנאה רבה יותר. ג׳ינג׳י מול בלונדיני. וויזלית מול מאלפוי. תמיד יריבים, תמיד מחפשים תחרות..
שמעתי מאחוריי הבזק חלוש.
״אני לא צריכה לשחק מול הקבוצה המשוחדת שלך,״ אמרתי לו. ״לך תתקלח בשמן או משהו, שתחליק מהמטאטא במשחק הבא שלך!״
״נורא בוגר, וויזלית,״ הוא אמר. ובאותו רגע שנינו סובבנו את פנינו והלכנו לכיוונים שונים.

שעות ספורות לאחר מכן היה זה כבר כמעט סוף אחר הצהריים. אני, רון והרמיוני ישבנו על הספות בחדר המועדון של גריפינדור (להארי היה עונש אצל אמברידג׳, שוב). הייתה זו כמעט שעת ארוחת הערב, ורציתי לספר להם על הבחינה שלי, בהתלהבות מרובה.
״ראיתי את הסניץ׳, ובאותו רגע התעופפתי לכיוונו ותפסתי אותו בידי הבריאה. אנג׳לינה נראתה ממש מרוצה,״ הוספתי בשמץ גאווה.
״כל הכבוד, ג׳יני!״ חייכה הרמיוני. ״אני ממש מקווה שתיבחרי.״
״תודה, הרמיוני,״ אמרתי, מחייכת חזרה.
ושם עצרתי. לא סיפרתי להם את מה שבאמת הפריע לי. מאלפוי. איך דבריו הקפיאו אותי.. הוא עמד שם. הוא ראה. אין על זה עוררין. טוב, זה מאלפוי.. יכול להיות שהוא משקר? הייתי חייבת לשאול את הרמיוני, אבל גם רון היה שם, ולא רציתי לספר להם איך באמת נפגשנו, ועד שאני אמציא סיפור, כבר נלך לארוחת הע-
״רון, אתה יכול להשאיר אותנו רגע לבד?״ קטעה הרמיוני את מחשבותיי, בעודה פונה לרון.
״כן, בטח,״ הוא מלמל בלי לשים לב לדבריו, ועלה במדרגות לחדר הבנים.
פניתי אל הרמיוני, תוהה. ״למה אמרת לו ללכת?״
״אל תעמידי פנים, ג׳יני,״ אמרה הרמיוני בשמץ חיוך. ״אני רואה שקרה משהו, ואני מחכה להסבר.״
״טוב, בסדר,״ נאנחתי. סיפרתי לה איך ראיתי את מאלפוי אורב לי ליד המגרש, איך הוא אמר שאנג׳לינה שנאה את הביצועים שלי..
״הוא משקר,״ אמרה הרמיוני בביטחון לאחר שסיימתי את הסיפור. ״פגשתי את אנג׳לינה אחרי הבחינות. היא אמרה שיש לך סיכוי טוב.״
בהרגשה טובה ממה שהייתי יכולה לדמיין לפני דקות ספורות, הלכתי עם הרמיוני לכיוון האולם הגדול לארוחת הערב.
כשיצאנו מהחור שמאחורי התמונה, הייתה המולה רבה בכניסה. ״מה הולך כאן?״ תהתה הרמיוני. ״סליחה– זוזו, תביאו לראות–״
הרמיוני הגיעה לנקודת תצפית טובה ליד סיבת ההתקהלות. היה נדמה כאילו היא קופאת במקומה. ״ג׳יני..״ היא מלמלה. ״בואי רגע.״
״נו, הרמיוני, מה העניין?״ שאלתי בקוצר-רוח. כשתלמידי גריפינדור שמו לב אליי, הם פינו לי מקום והביטו בי כאילו הייתי יצור מכוכב אחר.
הגעתי להרמיוני והסתכלתי על מה שהיה שם. זו הייתה תמונה.
שלי ושל מאלפוי.
מתנשקים.

***