חלום של אהבה:) פרק 12.. תגיבווווווו

תודה לכל מי שהגיב זה שימח אותי אני מקווה שתאהבו את הפרק ותגיבוווווווו
……………………………………………………..
הרגשתי שאני חוזרת לעצמי ניסתי לפתוח עיניים פתחתי אבל מיד סונוורתי מהאור
סגרתי ופתחתי אני עפעפיי עד שהתרגלתי אל האור
"מיילי את בסדר.?"שמעתי קול שואל בדאגה זה היה זאיין הוא ניגש אליי ואחז בידי וליטף אותה
.ואז נזכרתי מה קרה. "כן אפשר להגיד,איפה אני?"
"את בבית החולים התעלפת והובלתי אותך לכאן עכשיו את בסדר עוד מעט ישחררו אותך"
"אהה איפה ההורים שלי?"
"התקשרתי אליהם והודעתי להם והרגעתי אותם אמרתי להם שאין מה לדאוג ואני איתך ואין צורך שיגיעו"
"תודה זאיין." אמרתי בחיוך נזכרתי בכול מה שראיתי הדמיות והנוף ניסיתי להדחיק את זה
"אין על מה ,זה בסדר הדאגת אותי" זאיין אמר ובדיוק הרופא נכנס
"אוו אני רואה שקמת איך את מרגישה?" שאל הרופא בחיוך והסתכל בתיק הרפואי שלי
"אני בסדר מתאוששת" אמרתי בחיוך.
"יופי אני שמח,עם בן זוג כמו שלך איך אפשר שלא?!" ואז שמתי לב שהיד שלי בתוך היד של זאיין
שחררנו את הידיים ושנינו הסמקנו מהעובדה שהוא חשב שאנחנו זוג..
"איך הוא דאג לך הוא שיגע אותי" הרופא אמר בחיוך וגיחח לעצמו ושנינו חייכנו אליו.
"את תצטרכי לשתות כדורי ברזל ולהקפיד לשתות המון מים,ותזונה מזינה,
את תישארי להשגחה לשעה ואז נוכל לשחרר אותך" הרופא אמר בחיוך ויצא.
אחרי כשעה התארגנתי חתמתי על המסמכים לשחרור שלי אני וזאיין עלינו לאוטו
אחרי כמה דקות הגענו הביתה.
" זאיין תודה אני חייבת לך" אמרתי בחיוך חיבקתי אותו ויצאתי,
"נראה לך שאת תתפטרי ממני כל כך מהר." הוא אמר בחיוך וטרק את הדלת אחריו.
"עד שאת לא נכנסת הביתה שותה 2 ליטר מים ארוחה מזינה וכדור ברזל אני לא זז ממך"
זאיין אמר והרים את התיק שלי ומשך אותי לכיוון הבית.
" זאיין אני בסדר אין צורך לדאוג." אמרתי בחיוך
"זהו שיש מה לדאוג,אם את לא דואגת לעצמך אני ידאג לך." כל כך שמחתי שהוא אמר
את זה כל כך שמחתי שיש לי חבר כזה ואז הבנתי עד כמה אני אוהבת אותו.
נכנסנו לבית ואז האמא היסטרית שלי קפצה עליי
"אההוו מתוקה שלי איך את מרגישה?איך הלחצת אותנו?מזל שזאיין הרגיע אותנו"
אמא אמרה בחיוך וחיבקה אותי " הכנתי לך אוכל בואי תאכלי את חייבת לאכול אוכל
מזין,ולנוח טוב דיברתי עם הרופא ,עוד שבוע את תעשי בדיקת דם כדי שנראה מה מצב
הברזל שלך,ובינתיים את תאכלי המון אוכל מזין ולא כל השטויות שאת אוכלת אין יותר
לאכול בחוץ את צריכה לשתות כדורי ברזל 3 פעמים ביום…"' ואמא המשיכה לחפור
ולחפור כבר הפסקתי לעקוב אחריה היא רק דברה ודברה ואני רק חשבתי על מה
מחכה לי בשבוע הזה רציתי להתעלף שוב.. וחשבתי על זאיין..
"מיילי,את מקשיבה לי בכלל" אימי עוררה אותי מהמחשבות שלי.
"אליס אני חושב שמיילי עייפה והיא צריכה לנוח,אחרי שתקום היא תאכל
ותשתה את הכדור ברזל,היא תהיה בסדר אל דאגה" זאיין הרגיע את אמא שלי
והרים את התיק שלי והעלה אותו לחדר שלי עלתי אחריו נכנסתי למיטה
הוא הדליק לי מזגן וכיסה אותי עם השמיכה הוא נשק לראשי.
"לילה טוב יפה שלי!. אני יבוא אלייך מחר לבדוק שאת בסדר" הוא אמר בחיוך
הוא הסתובב ללכת החזקתי ביד שלו והחזרתי אותו אליי
"זאיין,תודה על הכל,אתה חבר מדהים!"אמרתי והוא חייך אליי הוא נשק שוב לראשי
כיבה את האור ויצא מהחדר נרדמתי עם חיוך על הפנים.

~~כעבור שבועיים~~
אחרי שבועיים מטורפים שלמדתי ושיננתי את כול החומר הרגשתי מוכנה להבחן
את האמת אם זאיין לא היה עוזר לי אין סיכוי שהייתי מצליחה הוא עזר לי המון..
הוא לא עזב אותי לשנייה הוא דאג שאני ישתה את הכדורים שאני
יאכל אוכל מזין וישתה המון מים וכל יום שעבר התאהבתי בו יותר ויותר אבל
לא יכולתי לומר לו על זה לא ידעתי אם הוא אוהב אותי…
"מיילי את יודעת את החומר מצוין את לא צריכה להיות בלחץ,אני כבר מתכונן לשטוף כלים"
"זאיין, אני יודעת אבל אני מפחדת שאני ישכח או.." אמרתי ואז זאיין קטע אותי והרים את ראשי אליו
"מיילי די את סתם מלחיצה את עצמך,את תצליחי אני בטוח.." זאיין אמר וחיבק אותי
הלכנו שנינו לכיתה התיישבנו והמורה חילקה את המבחנים
הסתכלתי על זאיין והוא חייך לעברי המבחן התחיל התחלתי לכתוב במרץ
לא האמנתי על עצמי ידעתי את הכל כול כך שמחתי אבל אז נזכרתי שאם אני
יצליח במבחן זאיין ישטוף כלים במקומי ואם אני יכשל אז אני ילך איתו לנשף
מצד אחד רציתי להצליח במבחן ומצד שני כל כך רציתי ללכת עם זאיין לנשף
זאת הזדמנות אחת פעמית יכול להיות שהוא יציע למשהי אחרת ואז אני יצטער על זה
לא ידעתי מה לעשות הייתי מסובכת הסתכלתי על המבחן שלי ואז על זאיין שהיה שקוע במבחן
ואז שוב הסתכלתי על המבחן ואז החלטתי, ידעתי שזה החלטה הנכונה בשבילי..!!