כנפיים – עונה 2 פרק 5

מהפרק הקודם :
——————–
" אני חושב להתאמן על היכולות שלי, אבל .. "
" אבל מה ? "
" אבל חלק גדול בתוכי לא יכול להפסיק לחשוב עלייך "
גלגלתי עיניים " אבל אם לא תתאמן אז לא תוכל להגן עליי "
" גם נכון "
הוא קם ממקומו ואני זחלתי אל קצה המיטה, שם הוא תפס אותי והרים אותי על זרועותיו וככה הוא לקח אותי למטבח .

פרק 5 :
————–
פאץ' החל להתאמן מיד אחריי ארוחת הבוקר .
הוא היה נחוש בדעתו לשפר את היכולות שלו למען מטרה אחת : להגן עליי . הוא לא הפסיק לומר לי את זה והרגשתי כל כך מאושרת שיש לי חבר כזה שהוא גם מלאך וגם רומנטיקן מעולה, מה יכול להיות טוב יותר מזה ?
ישבתי בצד והבטתי בו מהופנטת, כאילו תכנן את התרגלים עבורו מלפניי עשרות שנים, ועכשיו כמו רשימה הוציא אותם אחד אחד, הוא נראה יפייפייה כל כך כשפרס את כנפיו שצבען של הנוצות היה כרגע אפור, ושנינו ידענו מה הסיבה לכך, אבל פאץ' אמר שהוא לא מוכן לפנות את דעתו למשהו אחר .
קצת התאכזבתי אבל ניסיתי להבין אותו – הוא מנסה להגן על אהבת האמת שלו, שזו אני .
בסופו של יום מתיש פאץ' נפל על הספה ונאנח " אוי בשם כל המלאכים העליונים – אני עייף כל כך "
חייכתי והצעתי לו מים, הוא הסכים במהרה ולאחר דקה הייתי כבר בקצה הספה ומושיטה לו את כוס המים שלו . הוא לגם במהירות את הכל בזמן שאני לגמתי באיטיות את המים שלי, ואז לפתע הוא פשוט הוציא מידי את כוס המים והניח אותה על השולחן .
" פאץ' " גלגלתי עיניים והוא חייך " אין לך בעיה עם זה שאני הולך בלי חולצה כשהכנפיים שלי פרוסות, נכון?"
" אני מנסה לא לראות את זה כבעיה "
פאץ' חייך עכשיו כאילו סיפרתי בדיחה וכשפתחתי את פי לשאול מה מצחיק, הוא הניח את אצבעו על שפתיי והשתיק אותי, וכשהוריד אותה, רכן אליי ונישק אותי ברפרוף .
צבע נוצות הכנפיים השתנה מיד ללבן, והמראה היה מדהים, כאילו היה צבען בלתי נראה שצבע את הנוצות במהירות, בלי לפספס אף אחת מהן .
" אוור " הוא לחש בשמי .
" הממ ? "
" אני אוהב אותך "
" גם אני אוהבת אותך "
הבטנו אחד בשני כמה שניות ספורות, בלי שאף אחד נע במקומו, ואז פשוט הפנתי את מבטיי ושאלתי " אז זהו הפסקת את האימונים להיום ? "
הוא נשמע מאוכזב שפספסנו רגע רומנטי " כן, זה הכל " פיהק .
הנהנתי וקמתי ממקומי, ולקחתי את כוס המים שלי מהשולחן ולגמתי כמה לגימות " אם כך אני אלך . תוכל להסיע אותי ? "
" לא אסרב "
תוך כמה דקות כבר הייתי במכוניתו של פאץ' הממונעת שחנתה על יד ביתי
" תוכל להיכנס .. אם תרצה "
" אשמח "
פאץ' חיבק את מותני וקירב אותי אליו " אני סקרן לראות איך פיצ'ו גדל "
הנחתי את ראשי על כתפו וחייכתי " אל תדאג, הוא ממש חמוד "
הוצאתי את המפתח לבית מכיסי ופתחתי את הדלת, הבית נשמע שומם עד שפיצ'ו החל ליילל .
הדלקתי אור בכניסה ופיצ'ו בא לברך אותנו לשלום, הוא הספיק לנהום על פאץ', שניסה ללטף אותו ואז פאץ' חזר על המשפט " חתולים שונאים אותי " .
צחקתי וקראתי לאמי, והבנתי על פי זה שלפיצ'ו אין מים ואוכל בקערה, ומלא בגדים זרוקים על מיטתה, רוב הסיכויים שיצאה .
אחריי חיפוש קצר חזרתי לפאץ' שניסה לסדר עניינים עם פיצ'ו הזועף, וכששמע את צעדי הרים אליי את מבטי " היא לא בבית ? " .
הנדתי בראשי " לא ואני מפחדת, אני אשלח לה הודעה "
וכמו שאמרתי, מיד עשיתי . הוצאתי את הנייד מכיסי ושלחתי לה הודעה : " היי אמא, אני בבית, איפה את ? – א' " .
" זה אומר שאנחנו לבד ? " שאל פאץ' והתרווח על הספה שבסלון, חייכתי חיוך קטן והתיישבתי על ידו " לא כל כך, פיצ'ו מארח לנו חברה " ואז שנינו הפננו את מבטינו לחתול השובב, שהתעסק בנעליים של פאץ' . " את יודעת שהוא יהרוס לי את הנעליים בסופו של דבר ? "
" כן אני יודעת " תפסתי את פיצ'ו ועטפתי אותו בחיבוק חם וככה הוא התכרבל בין זרועותיי ופאץ' בהה במחזה הקטן " גם אני רוצה חיבוק " ייבב כמו ילד קטן ואני צחקתי " תקבל אחריי שפיצ'ו יילך לישון " .
פאץ' חייך וקירב את ראשי אליו ואז נשק למצחי " אני אחכה לזה " אמר בקול ילדותי ואז שנינו צחקנו .
" אני באמת דואגת לאמא שלי … אחריי מה שקרה עם הארי .. "
" תשכחי מזה פשוט אוקיי ? תשכחי שזה קרה בכלל, הארי לא נמצא כבר בשביל לאיים עלינו ו – "
" אבא שלך הוא האיום עכשיו " אמרתי כמעט בלחש .
פאץ' שתק, כאילו הסכים מה שאמרתי אבל עמוק בליבו, כשלכסנתי את מבטיי אליו ראיתי שהוא מהנהן קלות . " אני צודקת, נכון פאץ' ? "
" כן " לחש והשפיל את מבטו לרצפה .
" אני מצטערת כל כך פאץ' .. "
" אין לך על מה " הוא הפנה את מבטו אליי, ועיניו השחורות נעצו מבט עמוק בעיניי " אני מודה לזה שהכרתי אותך, ולולא כל מה שקרה לפניי כן לא הייתי מכיר אותך " גבה של כף ידו ליטפה את לחיי " בכלל " . הוא רכן לנשק אותי ואז כשפנינו היו קרובים כל כך זה לזו, נשמע רשרוש מהדלת, ובפתח עמדה אמא שלי יחד עם ..
" אבא ? "