בעיר הגדולה עם אהבת חיי ~3~

התעוררתי בסביבת 4 וחצי. ג'ני עמדה לידי ניסתה להעיר. כשפתחתי את העיניים היא אמרה:"קארן!!שחכתי להגיד שהיום את צריכה ללכת ב6 למבחן שיקבע לאיזה כיתה את שייכת. תחזרי על השיר שתנגני !!"
קפצתי והתארגנתי מהר. חזרתי על השיר(הופתעתי לדעת שאני עדין זוכרת בעל פה). ב5 וחצי אחותי הביא אותי לבית ספר.
חיכיתי הרבה זמן. עד שסוף סוף מהחדר יצא נער יפה בגילי, וקראו לי להיכנס.
בחדר קטן היה פסטר מולו ישב איד מבוגר בסביבות ה50 ומתחת לחלון ישבו עוד 2 נשים.
האיש מול הפסנתר הציג את עצמו כג'ון סמיט. חייכתי ואמרתי –קארן נייט.
אישה נמוכה סימנה משהו וביקשה לנגן. ניגנתי את השיר שלמדתי בישראל לקונצרט. הוא יצא לי טוב. האיש היותר גבוהה סימנה משהו ומסרה לי דף. הייתי צריכה לשיר. פחדתי אף פעם לא שרתי בקול, אולי רק זמזמתי מנגינות…אבל הם ביקשו לנסות. שרתי בשקט. ג'ון ביקש להגביר קול הגברתי לאט לאט, עד שהוא אמר מצוין תמשיכי כך! כשסיימתי הייתי מופתעת מעצמי, האנשים אמרו שיש לי יכולת שאני צריכה לפתח, אולי פעם תצא ממני זמרת.
לפני שהלכתי הזכירו לי לבוא ביום שני הבא לחדר מספר 3 גם בשעה 6 כמו היום.
בדרך לבית עברתי דרך מקולת של הזקן. הוא קרא לי והתחיל לשאול שאלות בסגנון של "אתם חזרתם לתמיד?" "אז מתי תחזרו לישראל?" ג'ני תישאר? היא התחתנה?" עניתי לא על כל השאלות. בסוף היא נתן לי 6 סוכריות לחלק בבית…נזכרתי בילדות. תמיד בדרך לגן היה מביא לי משהו, כמה אהבתי את הזקן…נפרדנו באתי לבית, כולם אכלו הצרפתי אליהם. אחר כך הלכתי לחדר בדקתי מייל, עניתי לקרן והלכתי לישון…
אבל לא יכולתי להדרם היה לי מעניין לדעת מי היה הילד החתיך הזה, מאוד רציתי לפגוש אותו שוב ולדבר…