לב מקרח

החמימות שבתוכי, נעלמת לה לאט…
הרגשות כבר הצטברו, אך ממשיכים להתווסף…
אני לא יודע מה לעשות, הכל אצלי מבולבל…
כל זיכרון ישן שלנו, כבר מתחיל להעלם…

אמרת שאולי כדאי שנתרחק…
ליבי מתחיל להיסדק…

הבית ריק מחפצים… לא נשארו לי מזכרות ממך…
על רצפה קרה יושב לי, מנסה להבין מה הולך…
החום עזב כבר את הכל, הקור חודר אל גופי…
הוא עוטף את כולי, משאיר כוויות קרות.

את לא יודעת שזו את, שתמיד הייתה שם בשבילי,
ששמרה עליי מרע, שמרה על שפיותי.
אני צריך אותך עכשיו, יותר מכל הפעמים….
אני קופא לאט לאט, הסימנים נעלמים…

אם תעזבי אותי עכשיו, לא אחזור שוב לעולם,
אם תשחררי את ידי, אאבד אותך לנצחים…
אני שומע את קולך, אך נשמע רחוק מאוד…
פיסת קרח לבנה, עוטפת את ליבי…

עכשיו הכל נעלם, הקור כיסה הכל…
וכשהלכת הלך החום איתך, הלכה השמש של אתמול…
אני כקרח בלעדייך, קפוא לעולמים…
אין לי כלום בלעדייך,
ליבי קפוא לנצחים…