אין שם-פרק 1 הכירו את קורן
"קורן! קורן! קומי!" צעקה אימי, קמתי בחוסר כוח מהמיטה, אני שונאת לקום.
"למה?" אמרתי באדישות, הולכת אל ארון הבגדים להוציא את התלבושת המשעממת, התלבשתי וירדתי במהירות אל ארוחת הבוקר.
"קורן, מתיי תלמדי להתעורר מוקדם?" אמרה אימי, התיישבתי במקומי וחיכיתי שהאוכל יהיה מוכן, אחריי ההמתנה המשעממת אימי חזרה עם ערימת פנקייקים בצלחת.
"מתי תלמדי להעיר אותי בשבע ולא בשש?" אמרתי באדישות ואכלתי פנקייק, אחי התחיל להעמיס את הצלחת בפנקייקים, אימי שתקה, אכלתי את הפנקייק במהירות והלכתי לסלון, היא מעירה אותי כמה דקות לפניי הזמן שאני צריכה לקום בו.
"זה בשביל שלא נאחר" אמרה אימי, הוצאתי את האייפד והתחלתי לשחק בו בשיעמום, כמה דקות אחר כך יצאתי החוצה, לעוד יום משעמם.
אני קורן (הערה, לא היה לי שם יותר מקורי), אני אהיה בת 13 בקרוב, כרגע אני ילדה משועממת שחיה את החיים שלה.
בדרך נפלתי מאבן.
"לעזאזל" אמרתי וקמתי מהאדמה המלוכלכת, המשכתי ללכת ברחוב ולזמזם שירים, לפתע נתקלתי במישהי.
"תיזהרי קצת!" צרחתי, הבחנתי שיש לה שיער לבן ואת העיינים לא ראיתי, היא פשוט מילמלה משהו לא ברור ונעלמה משם.
"מה לעזא..?" אמרתי בתדהמה, צבטתי את עצמי וניסיתי לשכנע את עצמי שזה חלום, אחר כך המשכתי בדרכי לבית הספר.
לפתע נתקלתי בעוד מישהו עם שיער לבן, היו לו עיינים שחורות, הוא מילמל משהו לא ברור ונעלם משם.
"שוב? וואט דה.." מילמלתי, משהו מוזר קורה לי היום.
המשכתי ללכת ברחוב, ואז קלטתי..
"אני מאחרת!" צרחתי בקול רעם, בטח שמעו אותי באוסטרליה, התחלתי לרוץ עד שהגעתי לבית הספר, נכנסתי לכיתה שלי והנחתי את התיק, עדיין הייתה הפסקה אז יצאתי החוצה לחצר להתאוורר קצת, לפתע התנגשתי באותו הבחור עם השיער הלבן, מה, שולחים אנשים לרגל אחריי?
"תגיד לי, מה אתה רוצה?" שאלתי אותו בכעס, הבחור מילמל משהו ונעלם.
"אני הוזה.." מילמלתי.
תגובות (9)
תמשיכי
תמשיכי אהבתי
חחח נחמד … ^~^
עולם מלא באנשים עם שיער לבן…..
תמשיכי.
אכן
תנו לי שם לסיפור >< "
1)אנשי השיער הלבן.
2)קורן.
3)וולדמורט.
אני אקח את 2
וולדמורט? XD
זה מה שקורה כשמבקשים ממני לחשוב.
עפתי להמשיך