לחישה בגן עדן

רק פעם אחת, רק שנייה קטנה,
רציתי עוד רגע, עוד תמונה אחרונה.
רציתי שתחייך אליי, וזה יהיה חיוך אמיתי,
אך נכנעתי כל פעם מחדש, ברחתי לגורלי.

ראיתי את זה מגיע, שפתיי היו נעולות,
דמעה אחת זלגה, ממשיכה את המסורת של הקודמות.
ושוב אני נכנעת, ואת ידיי אלייך מושיטה,
הוספת אותך לחיקי, עוצרת את המכה.

ואתה רצית לפרוץ החוצה, התחננת בפניי שאשחרר אותך.
אך אני אחזתי ולא הרפתי, בוכה עמוק בתוך עצמי.
ליבך הפך שחור, כל אור ישן שהיה בו עזב,
כוונותיך נהיו רעות, פגעת יותר מידי.

יכולתי לחוש את הכעס בך, כעסת למעני.
יכולת לחוש את הכאב שלי, היית עצבני.
לא הייתה לי ברירה, כוונותינו היו שונות,
היינו אויבים ליום.

ידעתי שיבוא היום ותתפרץ, תאבד את ההגנות.
ואתה רצית לפגוע בהם, אך אני הייתי המגן שלהם.
מילת פרידה אחרונה אמרתי לאוויר, והתייצבתי כנגדך.

ידיי היו פרוסות לצדדים, כנפיי בהקו מאחוריי בחוזקה.
את כל מה שהיה בתוכך שיחררת, ואני ספגתי את כל המכה.

יכולתי לחוש את הלב, את הדפיקות האחרונות נחלשות.
יכולתי לחוש שמחה, מלאתי את משימתי במלואה.

חרטה נכנסה בך עמוק, חורצת את עצמה בנשמתך,
בליבך.
רציתי לומר לך שזה בסדר, היינו אויבים והייתי עושה הכל כדי לעצור אותך.
רציתי לחייך אלייך בפעם האחרונה, אולי גם לאחוז בידך.
אך ידעתי שהכל זה רק אשליות בלבד, דבר מכל זה לא יקרה.

שמעתי ציפורים לוחשות, הן אמרו את שמך פעמיים.
התרגשות משונה עברה בי, אני יראה אותך, אתה כאן איתי,
בגן עדן.