כימיה מושלמת- פרק 20- ❤-

מנקודת המבט של סער-
בבוקר, הלכתי לבית ספר. לא הצלחתי לדבר עם ליהי, וחיפשתי דרך לבקש סליחה כל הלילה, ולא מצאתי. אני חייב לדבר איתה, היא לא יכולה ככה להיעלם מהחיים שלי.
״אלמקייס, מה אתה עושה כאן?״ המנהל שאל.
״עכשיו זה לא בסדר שאני כאן?״ שאלתי. הוא צחק. בחייאת ראבקק, אין לי זמן לצחוק שלך.
״חזרתם לבית ספר שלכם, כמו שהבטחתי״ הוא אמר. יא אללה שלי, אני צריך להפסיק להתערב עם כל העולם.
״אה״ אמרתי.
״אני יכול רק להביא משהו ששכחתי?״ שאלתי. אני צריך להביא את האהבה שלי.
״כן״ הוא אמר. רצתי לכיתה של ליהי, פתחתי את הדלת והסתכלתי על כולם. היא לא הייתה שם. איזה דבע אני, למה שהיא תבוא לבית ספר? ברחתי משם לבית שלה.
״שלום״ הבחורה שפתחה לי את הדלת אמרה. זאתי העוזרת, אני חושב.
״אהלן, ליהי פה?״ שאלתי. באמא שלך, תגידי כן.
״היא בבית ספר״ היא אמרה.
״לא״ אמרתי.
״היא ישנה אצל חברה שלה, הן היו אמורות ללכת לבית ספר ביחד״ היא אמרה. איזה דפוק אני, הבריזה.
״טוב, תודה״ אמרתי והלכתי משם. ניסיתי להתקשר אליה עוד מאה פעם, ואז ברוך התקשר.
״קיבינימט, מה אתה רוצה?״ שאלתי בעצבנות.
״בוא בערב, ניסים רוצה ממך משהו״ הוא אמר.
״זין. לא בא״ אמרתי.
״אתה יודע איך ניסים כשמישהו מבריז לו, אתה תהיה ז״ל תוך כמה קטנות״ הוא אמר. אני לא הולך להיכנס יותר עמוק לחרא הזה, אני צריך למצוא את ליהי.
״עדיף שהוא ירצח אותי ולא פושע בן זונה״ אמרתי וניתקתי. טוב, עכשיו צריך להבין איפה הרוני הזאת גרה, היא חייבת להיות שם. כוסאמק אני משתגע.

מנקודת המבט של ליהי-
התעוררתי בבוקר, אחרי חצי שעה של שינה. פשוט חסרת כוחות. פשוט ככה.
״היי״ רוני אמרה בשקט והושיטה לי קפה ועוגיות.
״תודה״ אמרתי ולקחתי את הקפה.
״איך את?״ היא שאלה וישבה לידי.
״מעכלת״ אמרתי בשקט ולגמתי מהקפה.
״את רוצה ללכת לבית ספר?״ היא שאלה.
״זה המקום האחרון שאני רוצה להיות בו״ מלמלתי. היא שתקה.
״אני חייבת ללכת לבית ספר, חזרה גנרלית למחזמר״ היא אמרה בשקט.
״דיברתי עם העוזרת, היא לא תפריע לך ולא תיכנס לחדר, אוקיי?״ היא אמרה. הנהנתי.
״אם את צריכה משהו, תתקשרי״ היא אמרה ונעמדה.
״תודה״ אמרתי.
״תמיד, ליילי״ היא אמרה בחצי חיוך ויצאה מהחדר. נשמתי עמוק וחזרתי לישון.
פתחתי עיניים כששמעתי רעש. לידי ישב בן.
״היי״ הוא אמר בחיוך. התיישבתי. לא הבנתי מה הוא עושה פה.
״היי״ אמרתי והסתכלתי לצדדים.
״אין לך בית ספר עכשיו?״ שאלתי.
״רוני אמרה לי שמשהו קרה. את יותר חשובה לי ממתמטיקה״ הוא אמר בחיוך. שתקתי.
״זה קשור לסער הזה?״ הוא שאל.
״מה.. למה שזה יהיה קשור אליו?״ שאלתי, ניסיתי להיראות אדישה. כאילו שהשם שלו לא מפרק את החתיכה הקטנה של הלב שנשארה לי.
״סתם, ככה שמעתי״ הוא אמר. שתקתי.
״אני מצטער״ הוא אמר אחרי שתיקה ארוכה. העיניים הכחולות שלו חדרו אל שלי.
״על מה שעשיתי לך״ הוא הוסיף. הנהנתי. הוא באמת מצטער. אני יכולה להבין את זה מהעיניים שלו.
״לא הגיע לך.. את מדהימה״ הוא אמר.
״די, בן״ מלמלתי והחזקתי את הראש שלי. שלא יתחנף, אני שונאת שעושים את זה.
״אני רציני ליילי. מי מכיר אותך יותר ממני?״ הוא שאל וליטף את ידי. הדלת נפתחה. הסתכלתי הצידה. סער עמד שם והסתכל עלינו. לא יכולתי לראות אותו, פשוט לא יכולתי.
״ליהי..״
״אל תתחיל״ אמרתי והדמעות חזרו.
״תקשיבי לי״ הוא אמר והתקדם אליי.
״אני לא רוצה״ אמרתי וניגבתי את הדמעות. הוא ליטף את הפנים שלי.
״דיי!״ אמרתי והתרחקתי ממנו.
״היא לא רוצה שתהיה פה״ בן התערב. הסטתי את הראש אל הצד השני, שלא יראו אותי בוכה.
״מי אתה שתגיד מה היא רוצה ומה לא?״ סער אמר. הפיוזים שלו עלו. אני לא יכולה לשמוע את הקול שלו.
״חבר טוב שלה״ בן אמר.
״חבר טוב שמזיין את החברה הכי טובה שלה״ סער אמר. הוא לא אמר את זה.