דורית- חברות עם חופה.
גמגמתי כמו איזו מטומטמת: "אני אהה.. רציתי להגיד לך.. לגבי מה שביקשת…"
"בקשת החברות?!"
"אההה.. כן."
"אז.."
"אני מסכימה."
"באמת?"
"באמת באמת, עם לב שלם."
אז הלכנו לדרכינו עם ידיים שלובות, עד שכמעט לא שמנו לב שהחופה התחילה. (!)
אוי זה באמת היה כל כך יפה ומרגש.
"אהה דורית."
"מה?"
"יש לי סוד." יש לו סוד אוקי, התקרבתי אליו עם הראש שלי…
אחרי שנייה מצאתי את עצמי מחוברת עם הפה שלי אל הפה שלו.
זה היה נעים, רך, חמים, וטיפה רטוב.
עד שאחד האורחים, איזה סבא אחד, ראה אותנו והפריד ישר ואמר: "התביישו לכם ילדים! בימי היו עושים את זה רק אחרי החתונה!"
"אני מאוד מצטערת אדוני, אבל אנחנו לא בימייך."
והחזרתי את הפה שלי אל הפה של עידן.
תגובות (0)