תקועים במקום הכי לא צפוי…(48)

~מנקודת מבטו של הארי~
"אוקיי" נאנחתי, אנחנו שעה מחפשים את לואי "איפה לא חיפשנו?" הוספתי בייאוש. "אני לא יודע.. מחוץ למלון הלכנו קצת, חדר אוכל, בריכה, חדר של הבנות-" נייל ספר את המקומות שהיינו בהם ונקטע על ידי ג'יין "אנחנו כאלו חכמים!! בחדר שלכם לא חיפשנו" היא אמרה מגלגלת עיניים. "אמרנו לך שהוא לא היה שם" אמרתי לא מבין, "איזה קטע! עברה כבר שעה מאז" היא אמרה והעלתה נקודה נכונה. עלינו לחדר, מים זורמים נשמעו מכיוון המקלחת ולואי… שר? "היי לו?" נייל צעק לו דרך דלת המקלחת, זרם המים נעצר, "אה אתם פה" אמר לואי. שלחתי לנייל מבט מבולבל והוא משך בכתפיו והתיישב על הספה, אני אחריו וג'יין נשארה לעמוד. לואי יצא שהוא מנגב את ראשו ולגופו רק מכנס פיג'מה, "היי" הוא אמר, "היי?" ג'יין אמרה בהיסוס, "קרה משהו?" שאל ותלה את המגבת על הכתפיים שלו. "כלום, בא לך לרדת לאכול?" נייל שאל במהירות, "אוקיי" לואי אמר ופנה אל ג'יין "אתן עוזבות היום את המלון לא?" שאל.
"כן, נלך לאכול ואז נעביר את המזוודות לדירה" היא סיכמה ויצאנו ארבעתנו לכיוון חדר האוכל.
האמת, אני לא ממש יודע איפה השאר, כלומר- איפה זואי? מייגן? אביה? זאין וליאם? "תגידו… איפה כולם?" שאלתי בדרך לחדר האוכל, "אין לי שמץ של מושג" נייל אמר, "זואי ומייגן בחדר שלנו אני מנחשת" ג'יין אמרה. ישבנו ליד אחד השולחנות, "אני אשמור פה, אתם תביאו אוכל" לואי אמר, הוא מתנהג ממש מוזר למרות שזה לטובה. "מה יש ללואי?" שאלתי כשהתרחקנו, "אם הוא סוף סוף התחיל לתקשר לצאת מהחדר זה טוב, לא?" נייל אמר ולקח צלחת. "אני חושב שכן" משכתי בכתפיי, את השאר העברנו בשתיקה בעוד כל אחד מעמיס על הצלחת שלו מטעמים. "מי זו?" ג'יין שאלה שעל פניה פרצוף מבולבל כשהתקדמנו לשולחן, מישהי בעלת שיער חום ועיניים ירוקות גדולות דיברה עם לואי. "לו, מי זו?" נייל שאל כשהתקרבנו אליהם, הנערה שמה לב שאנחנו שם "אממ היי" אמרה בביישנות "יובל" לואי אמר וחייך. חייך, לואי חייך. מאז מה שקרה עם נורה הוא אפילו לא התקרב לחיוך, ועכשיו הוא מחייך? "היי יובל אני ג'יין" חייכה והושיטה את ידה ללחיצה, "פגשתי אותה אתמול" לואי הסביר, "בעצם פגשתי אותה ביום שסיפרו לי" תיקן את עצמו.
בלי קול שנסדק באמצע, בלי שמץ של עצב בפניו. לא שאני מתנגד אבל זה קרה כל כך מהר, לפני יום הוא לא הסכים לצאת מהחדר.

~מנקודת מבטו של זאין~
נישקתי אותה שוב, והפעם? אני ממש לא מצטער על זה. אין לי מושג מאיפה זה בא לי, רק מה שאני יודע, שעבר זמן מאז הרגשתי את זה. אני לא מסוגל לפגוע כך בזואי, אני לא רוצה לפגוע בה אבל למה שאכחיש את מה שאני מרגיש. אני לא שומר יותר בבטן, נמאס לי להתחבא! אני חייב למצוא דרך בא אוכל להגיד את זה לזואי בלי שתיפגע יתר על המידה. היא באמת בנאדם מדהים- אני פשוט לא מרגיש אליה את מה שהרגשתי פעם.
את מה שאני מרגיש כרגע כלפיי אביה.

~מנקודת מבטה של זואי~
"אוקיי ביי" אמרתי למייגן לאחר שיצאה לחדר של הבנים, היא שאלה אם אני רוצה לבוא איתה אבל העדפתי להישאר בחדר.
אני לא רוצה שאני וזאין נתרחק, כיף לי איתו. זו בטח סתם תקופה, זה לא אומר שאני לא מאוהבת בו….לא כך?
אני כבר לא יודעת מה לחשוב, אבל הוא יהיה חסר לי אם ניפרד. למה לעזאזל אני חושבת על פרידה??
לא אם אני רוצה אותו לידי אני צריכה לשמור עליו, לא לתת לו לברוח ככה, לא לתת לו להתרחק ממני. אבל האם אני באמת אוהבת אותו? אני בכלל לא יודעת מה אני מרגישה.
דפיקה על הדלת העירה אותי ממחשבותיי, קמתי לפתוח "זאין" חייכתי ורציתי לתת לו נשיקה קטנה אבל הוא התרחק במקצת
"זואי, אנחנו צריכים לדבר"

~מנקודת מבטה של ג'יין~
"עושים משהו אחרי האוכל?" שאלתי בחיוך ולגמתי קצת ממיץ התפוזים שהיה מונח לידי, "כן… מעבירים את המזוודות" נייל הסביר באיטיות. "אה נכון" אמרתי נזכרת, מעניין איך יהיה לגור שם רק שלושתינו. "אז אחרי האוכל נעלה לחדר שלכן ונעזור עם המזוודות, ניסע בשני רכבים" נייל אמר וחייך, פספסתי משהו? למה המוח שלי לא פועל, אני לא מצליחה לחשוב תקין, מה יש לי? המחשבות שלי עסוקות במשהו אחר, אבל מה זה? הלוואי והייתי יודעת, הלב שלי התחיל לדפוק במהירות. נהיה לי חם בטירוף, "ג'יין?" שמעתי את קולו של נייל ו…
נפלתי.