מכתב לדרך

לא ידעתי איך להגיד לך, במשך שבוע שלם…מאז ההחלטה שלי ראשי סובב במעגלים וסערת רגשות מטלטלת בנפשי. אתה חשוב לי, אך גם החלטתי. בשבוע האחרון בקושי ויכולתי להביט אל עינייך, וזה הדבר שאני הכי אתגעגע אליו. ואני חושבת שחוסר היציבות שלי היה שקוף, במיוחד לך. האדם שמכיר אותי הכי טוב. ואני מצטערת, ואגיד את זה שוב…ועוד מספר פעמים. איני יודעת אם החלטתי שגויה, אבל אני הולכת אחר ליבי, ועפה לאן שהרוח נושבת. אבל היום, היום החלטתי הייתה ברורה: לסיים את המשימה ולחזור הביתה. לבית שאהבנו מכל. כשקרניי השמש הראשונות יצוצו אל מבעד להרים, זה יהיה הסימן שלי ללכת.
נ.ב
אני אוהבת אותך.׳
רגליו של קוזמו קרסו תחת כובד משקלו. הוא נשען כשגבו שעון על שולי המיטה. הוא קימט את המכתב לכדור קטן וצהוב והטיח אותו בחוזקה בקיר. הוא התנשם בכבדות ועצם את עיניו.