אנשים עם כנפיים פרק 33 :)

בשעה שלוש וחצי אנג'ל התייצבה מחוץ לביתה וחיקתה לבן .
בתיק גדול שהיה שייך לאביה היא שמה שפע של תחתונים וחזיות והספקת בגדים לכמה ימים היא הביאה שלושה בקבוקי מים גדולים ולפחות שתיים עשרה קופסאות שימורים עם תכולה שונה אחרי שהטלפון שלה סיים להיטען היא יצאה החוצה וחיקתה לבן .
עברו חמש דקות .עשר דקות .ובן לא באה .בלת ברירה היא היציאה את הטלפון שלה וחייגה את המספר .אחרי שלוש צלצולים בן ענה
"רק לידע כללי אני מבזבזת עליך עכשיו סוללה יקרה למה אתה לא בא ?" שאלה בנימה נוזפת
"אני … חכי עד שתי דקות אני אצלך "הוא אמרה
"בסדר אבל בוא מהר אני עד ישחק בקקי מרוב שיעמום " היא ניתקה .ולאחר מכן באמת שיחקה במשחק הממכר של הקקי .
"לקח לך המון זמן " היא אמרה והכניסה את התיק שלה לבגאז' .כשפנתה להתישה לידו במושב הקדמי של המכונית השחורה היא עצרה את נשימתה .
"מה קרה לשיער שלך ?" שאלה המומה השיער של בן היה … כחול
"חשבתי שלא רק לך מגיעה להנות משיער מגניב ו…. זה הצבע היחידי שמצאתי "הוא חייך חיוך רחב . בינה לבין עצמה אנג'ל הייתה חייבת להודות שזה הלם אותו אבל …. מה לא הולם את בן .אפילו הגלימה המצחיקה שהוא לובש בצורת השינוי מתאימה לו .
"טוב נו עם זה מה שאתה חושב אבל … השיער שלי עדיין יותר מגניב " שניהם
צחקו כשאנג'ל פראה את שיערו של בן .
"אז …. עושים את זה … כלומר אנחנו הולכים להיות תקועים אחד עם השני שבועיים ואולי אפילו יותר" אמר בן מהורהר והתרכז בכביש .
"כן רק שתינו באוהל קטן אוכלים שועית אפויה כל היום ומחפשים אחרי איזו ילדה שאנחנו אפילו לא יודעים איך היא נראה " גם אנג'ל שקעה בהרהורים .
כשהם הגיעו לבית הספר חיקה להם שם מיניוואן שחור לידו עמדה אמי ודיברה בטלפון .אנג'ל ובן יצאו מהמכונית ופרקו את תיקיהם .
"אני אספר להם כשנתחיל לנסוע " אנג'ל שמעה את אמי אומרת ואז היא שמה לב עליהם וניתקה .
"מה שתספרי לנו ?" שאל בן בחוסר טקט .הוא תמיד התנהג כמו ילדון חמוד ליד אמי ונלה .
"בואו תעלו ונדבר על זה במכונית " היא אמרה ונכנסה למכונית במושב הנהג .
אחרי שבן ואנג'ל היו מוחנים וחגורים אמי התחילה לדבר .
"טוב אני הולכת להסיעה אותכם לשדה התעופה ומשם תעלו על מטוס שיקח אותכם לעיר הכי קרובה ליער משם אני בטוחה שתסתדרו לבד "היא חייכה מעבר לכתפה והמשיכה " דיברתי בטלפון עם נלה והיא אמרה שאתם מוכנים לשמועה את הסיפור המלא על … טוב על הילדה ההיא .
הכל התחיל שנלה הייתה בתיכון היא הייתה צעירה ומאוהבת והיא …. טוב היא עשתה שטויות .נולדה לה ילדה כשהיא הייתה בת שבעה עשרה ונלה ידעה בדיוק מי האבא .קראו לו אוסטין הוא היה הנער הכי התיך ומושלם בכל התיכון והוא היה מעוניין באחותי .בתקופה שהיא הייתה בהריון היא לה ולאוסטין כל כך הרבה פנטזיות על גידול התינוק הם חלמו לתת לו כל כך הרבה אהבה … אבל זה לא קרה .הגורל של שניהם לא היה אמור להפגש אבל איך שהוא הוא נפגש מנהל התיכון של אותו זמן היה מוכרח לעשות משהו הוא היה כל כך נואש שהוא שלך את אוסטין למוסד לעבריינים צעירים שם אוסטין קיבל כל כך השפעה רעה שזה הרג את הנפש שלו .הוא כעס על כולם .על המנהל שהעביר אותו על ההורים שלו שהסכימו לזה ועל נלה ששתקה בזמן שהפרידו בינהם .
בינתיים דרכיהם של שני הנערים נפרדו נלה הביע לאוויר העולם את התינוק שהיה בעצם תינוקת . היא החליטה לקרוא לה שימר * היא הייתה מאושרת אבל יום אחר כשהתינוקת הייתה בת לא יותר מחודש היא נחטפה על מיטתה היה פתק ובו היו רשומות שש מילים 'רוצה את מה ששיך לי . אוסטין .' נלה הייתה שבורה היא הבינה שמשהו לא בסדר עם אוסטין וניסתה לעזור לו אבל שום דבר לא עזר בפעם האחרונה שהיא נפגשה איתו לפני עשר שנים הוא אמר שהוא שינה את שלו לנייטמר ** ושהוא ממש לא מתכוון להחזיר את הילדה .אתם מבינים הילדה הזאת היא הטוב ומושלם והרע המושלם יש לה כוחות אדירים עכשיו שהיא יצרה איתנו קשר זאת אולי ההזדמנות היחידה שלנו להציל אותה " אמי נאנחה אנחה עמוקה .ואנג'ל עד הייתה משותקת מרוב הלם .