חלום של מלאכים -36

הלכנו לעבודה.
כן, הלכנו. טוב, יותר נכון הם הלכו, אני רק התגנבתי אחריהם. נו אז מה? אחרי הכל ולפני הכל אני אמורה לוודות שהם בסדר ושלא קרה להם כלום, וגם קצת נמאס לי להיות בחור ההוא כל היום.
היה שקט. גופי כאב והרגשתי כאילו המוות בא לברך אותי בעצמו. ניסיתי ללכת בשקט רב אבל…

~כמה שעות קודם לכן~
B אחז בזרוע שחורה. הוא הניף אותה גבוה באוויר וקפץ, תוקע את ברכו בבטנה ונוחת בגג הרעפים הקטן. הדמות גנחה מכאב רגעי ואז חייכה חיוך זדוני. עשן שחור התערבל סביב הזרוע בקפוצה כאגרוף ואז נשלח לעבר B, נתפס בידו כעוגן וגורם לו לעוף באוויר.
למרות שלא היה לדמות פנים, היה אפשר להרגיש עיניים אדומות בוערות וצחוק פראי. Bנחבט בחוזקה במעקה גג של הבניין ממול.
'אתה לא תתחמק' נשמע לחשוש באוויר.
B קם על רגליו, מועד כל חצי צעד אך ממשיך. אור אדום הבליח מגופו והוא שב והסתער על הדמות, מטיח בה את אגרופיו שהיו הפופים להבות. הדמות נסוגה אחורה אך להבותיו של B הקיפו אותם כזירת אגרוף.
'מה זהה? אלו מין להבות אלהה?' סינן קול נחשי. הוא קפץ אחורה בדיוק כשB עמד להטיח את אגרופו בפניו, או יותר נכון במקום בו אמורים להיות פניו.
"אלה להבות שיביאו למותך!" הם המשיכו להיאבק, כאשר לפתע עפו שניהם מהגג, כשB נוחת עליו ומשקלו מחסל אותו והופך אותו לאוויר, לכדור קטן בגודל גולה זעירה.
"היי C אתה בסדר?" קרא B. הוא הביט לעברו וחברו השיב לו חיוך ניצחון.
מולו נחו שני דמויות. הן היו שרועות על הקרקע והיה ברור שהם היו כמו טרף קל בשביל כוחו של C. "סיימנו." הוא הכריז.
"כן… טוב, תאסוף את הכדורים ובוא נלך. יש לי הרגשה רעה…" הם הכניסו אותם לתוך השקיות ופנו חזרה.
הרמתי את מבטי מהשביל וחיפשתי מקום להתחבא בו. לא הייתי צריכה לדאוג, אבל עדיין, הייתה לי מין תחושה מוזרה כזאת שמשהו הולך לקרות היום. בדיוק כשהסתובבתי לאחור, הרגשתי גל הדף גדול מעיף אותי לאחור. שיט! הורדתי את ההגנות שלי מרוב דאגה. נחתי על רגליי כשידיי קדימה, בולמות את הנפילה. דמות חסרת פנים ניצבה מולי כששוט אכזרי היה בידה. דם היה מרוח עליו. 'אני מקווה שזה לא דם של אנושי שעבר פה בטעות…' חשבתי כשחדרה גוברת בי.
'תילחמי בי? אתת? אבלל את בתת…' קולו חדר למוחי. סחרחורות החלו לתקוף אותי, אך הצלחתי איכשהו לעצור אותם. "כי אני בת?! יש לך עוד הרבה מה ללמוד." שלחתי את ידי קדימה ויצרתי איקס, שהחל לזהור באור בוהק. פרץ האנרגיה שלי שיחרר אוויר חם. רצתי לעברו כשבכל אחת מידי אני מחזיקה חרב. הנפתי את ידי הימנית לעברו והחרב שלי פגעה בכתפו, משאירה בה חתכים שדם שחור יצא מהם.
'יפה יפהה … אבל זה לא מספיק כדי להרוג אותי…' הוא הניף את ידו ואני עפתי שוב אחורה, מתרסקת על כל מיני דברים שהיו מאחוריי.
"טאק…" סיננתי בעצבים והסתערתי עליו עוד פעם. הפעם דאגתי לכוון את חרבי אל עבר ליבו והיא אכן מצאה את דרכה לשם, חודרת עמוק בפנים. הוא התנשף – אם אפשר לקרוא לזה ככה- פעם אחת בחדות ואז נעלם, התפוצץ למיליוני חלקיקים. נשמתי בהקלה. הסתובבתי וניסיתי ללכת בשקט, ואז נפלתי אחורה מהבהלה. B ו C הביטו בי בפנים חמורות.
"אהה… היי חבר'ה?" אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ. B הרכין את ראשו לעברי ושילב את ידיו. "את כל כך מקבלת עונש עכשיו!" גער בי, כאילו הייתי ילדה קטנה. הרכנתי ראש בידיעה שנתפסתי ונתתי להם לגרור אותי חזרה לבקתה.