הן הצילו אותי ממך

המבט הזה, המרוחק,
אותו אחד שראיתי על פנייך כמה ימים קודם.
היה אפשר לחשוב שאתה מסתכל על משהו בחוץ,
אך מנקודת המבט שלך היו רק השמיים.
זוכר את היום ההוא שאמרת שאתה אוהב?
ואני אמרתי לך שלא חד צדדי.
אתה התעקשת והתעקשת,
הפכת למיטרד ממש.
התחלתי לשנוא אותך.

שלחת לי מכתב התנצלות,
חשבת שאולי זה יכפר על כל מה שקרה.
אמרתי לך שאני בסדר גמור-
אותם יחסים רק עכשיו בתור שני אנשים שלא מכירים.
אתה טענת שאני לא מקדישה לך זמן,
ואז שוב נפתח הוויכוח של פעם.
נמאס לי מזה, תשחרר את החבל הכובל.

שמעתי יום אחד סיפורים דומים,
על בנות שזה קרה גם להם.
התחברתי והתייעצתי איתם, והבנתי משהו.
הבנתי ששיקרת.
איפשהו ידעתי מההתחלה שאתה משקר,
אתה לא יכול לאהוב אותי,
לאהוב מישהי כמוני.
השיחה איתן עזרה לי להבין שאנשים עושים את זה בחופשיות,
לא אכפת להם מהתוצאות.
אתה עלוב.

הפעם ההיא שדיברנו והיא החזקתי לך את הידיים,
זה היה מתוך רחמים, אני לא סולחת לך בחיים.
יש הבדל בין משחק לחיים,
ואתה כמעט הרסת את שלי.
את כמעט שיחקת בי.
אבל אני ניצלתי, בזכותן.

אני אולי יעריך אותך כבנאדם, ולא אצא עלייך בצעקות,
אבל בבקשה,
בוא לא נדבר יותר,
בסדר?
כי נמאס לי כבר לבכות.