מתי היא תשים לב.. פרק 26 חלק ד'

נקודת מבט מתן-
הדר הלכה לדבר בצד בטלפון וניצלתי את ההזדמנות בשביל לקרוא את האסמסים שרון שלח לי לפני כמה דקות .
מי היה מאמין? אני והדר יוצאים בקושי יומיים וכבר אני נמצא איתה באילת

'אחי אתה לא מבין! אני משתין בשירותים של אמא שלי ומה ראיתי?' שלח, הילד מחוק
-'אסלה?כיור?נייר טואלט? חחחח מחוק' שלחתי לו
'זבל אני באשדוד ואתה באילת עם הפצצה הזאת שבאה איתך לפני כמה ימים' רשם
-אל תדאג אחר"כ ניפגש התגעגעת אליי מותק?'
'ברור נסיכת החלומות שלי. קיצר אני רואה את עיתון לאישה, תמיד כיף לראות את העיתון שיש בו מלא כוסיות עם בגד ים' רשם
-'אמרתי לך שאתה מחוק?' רשמתי
'כן, אמרת!! קיצררר הפצצה הזאת שהבאת נמצאת שם ולא פחות ולא יותר עם בגד ים יא מאמא, תביא אותה שנראה אותה קצת, יש בינכם משהו?' שאל
-'בגד ים? יא זבל תעיף את העיניים מהעיתון' רשמתי
'קבל תמונה למרות שיש לך vip' רשם ושלח את התמונה
יאבאבא איזה תמונה, אני חייב להשמיד את כל התמונות האלה שלה
רואים את הדר מצולמת ליד ילדה קטנה והדר עם בגד ים שלם שאיך שהוא נראה פצצה עליה. מזל שלא רואים יותר מידי מהחזה שלה, היתי מתחרפן אם כן!

'אז עם מי אתה באילת? רק עם הפצצה?'
-'רון תגיד קדיש למה אני גומר עלייך! תפסיק לקרוא לה פצצה! יש לה שם! ה-ד-ר וכדאי שתעיף את המבט החרמני הזה מהתמונה שלה!' רשמתי בעצבים
איפה היא!

"הדר מה זה?" שאלתי והראתי לה את התמונה עם הבגד ים, היא פערה את עינייה וגירדה בראשה, לא ידעה מה להגיד.
"איפה מצאת את זה?" שאלה וחטפה את האיפון מידיי.
"מצאתי.." אמרתי והיא לא ידעה מה להגיד ומחקה את התמונה מהאיפון והתיישבה לידי.
"אל תכעס.. זאת העבודה שלי, אני רציתי את הקמפיין הזה" אמרה והסתכלה על הפנים שלי, ממה היא נשמעה מפוחדת, העיניים שלה שידרו עצב וכאב ופחד.
אבל למה? למה העיניים שלה שידרו את זה?
"לא כועס.. אני מבין.. אבל סתם, כי את בדרך כלל מתביישת להסתובב עם בגד ים" אמרתי, אני זוכר שכשהלכנו לים כולנו, ביום של הריב, הדר התביישה להיות עם הבגד ים והתלבשה מיד, וגם לפי מה שתומר היה מספר.
"נכון.." מלמלה בעצב והמשיכה "בעולם הדוגמנות אתה צריך לקפוץ על כל קמפיין, כי אם לא, ישכחו ממך.. לקח לי הרבה זמן עד שפרצתי בעולם הדוגמנות, אם אני יסרב לקמפיינים בסוף ישכחו ממני" אמרה והסתכלה עליי ולא הורידה את מבטה לשנייה.
"וזה אומר גם להצטלם בבגד ים? אפילו בעירום?" שאלתי, אני רוצה לדעת איפה היא עומדת מבחינת קמפיינים שמציעים לה לדגמן, לא מתאים לי בת זוג שתצטלם בעירום, או בתמונות 'מפתות' מידי. אבל זה לא אומר שאם היא תצטלם פעם ב.. בבגד ים אני לא יפרגן לה, אני הכי יפרגן לה , לאן שהיא תרצה ללכת אני ייפרגן.. ככה זה כשאוהבים. אבל אני מצד אחד רוצה אותה רק לעצמי. להיות שלי. לא שכל העולם יסתכל על תמונ שלה בבגד ים חושפני שחצי מהציצי והתחת בחוץ.
"עירום לא בא בחשבון" אמרה בהחלטיות, אפילו לא חיכתה שניה.
"שלא תביני לא נכון.. אני הכי מפרגן, אבל אני רוצה לדעת איפה זה עומד.." אמרתי
"זאת הפעם הראשונה שדיגמנתי בבגד ים, זה היה מביך. אני לא חושבת שאי פעם אני יצטלם בעירום בשביל להחזיר לי את האור הזה שידעו שאני קיימת. גם אורי לא מרשה. יש סטנדרטים.
חשבתי שאם אני ידגמן בבגד ים אני אולי ירגיש שלמה עם הגוף שלי, אבל בדרך כלל אני מדגמנת רק שמלות כלה ושמלות ערב, ובגדים, שמכסים אותי.." חייכה והוסיפה "הצטלמתי לא מזמן ותומר לא הכי פרגן ומאז היינו בריב" אמרה והנהנתי בראשי.
תומר הוא טיפוס שמרן.. לא אוהב שרואים את הבחורה שלו כשהיא לבושה חושפני מידי.
"תמונה יפה" אמרתי בחיוך, מנסה לפרגן למרות שלא אהבתי שהיא הצטלמה ככה.
היא חייכה ונישקה את הלחי שלי נשיקה קטנה שהרעידה את הלב שלי.
"ואם יבקשו ממך להרזות? את תרזי?" שאלתי, היא הנידה את ראשה לשלילה ולגמה מהכוס
"רציתי, אבל אורי לא מרשה, אבל אני לא ירזה, הכנסתי לי את זה עמוק לראש" חייכה
עולם הדוגמנות זה עולם נוצץ בלילה, בעיתונים, בשלטים שמוצבים ברחבי העיר, בפרסומות, בהכל.
אבל בחדרי חדרים זה העולם הכי קשה, הכי אכזרי שיש… מי כמוני יודע.. בגיל 17 גם התלהבו ממני סכונויות והלכתי לדגמן אבל הפסקתי , פשוט לא יכולתי יותר.
הרמה הגבוה שהם מציבים זה דבר נוראי, במיוחד בשלב הלימודים. אני עוד היתי דוגמן צעיר, אבל כאלה שכבר מתפרסמים ונמצאים עמוק בתוך העולם הזה מקבלים תפנית עצומה
יש כאלה שמרזים, מתמכרים לדברים שגורמים להם להרזות על מנת שיוכלו להיכנס לשמלה דקה שאף אישה לא באמת תיכנס לשמלה כזאת..
או סתם חומרים שגורמים לך להרגיש טוב עם עצמך..
אם זה הפרסום שלפעמים פוגע באותו בן אדם.. ההערות השליליות שמקבלים על תמונות..
מבקרים אותך בכל דבר שאתה עושה בלי לדעת את הסיבה האמיתית. הפרסום גורם לך לאי שקט.. אנשים מכל פינה מכירים אותך, זה כיף! רק למי שיודע להתמודד עם זה..
אני לא רוצה שזה מה שיקרה להדר.. למזלי אורי שומר עליה, היא בטוחה. גם מזל שהיא מבינה את ההשלכות.
פעם אתה בפסגה, פעם אתה בתחתית של הבור.
כמו נדנדה, פעם למעלה , פעם למטה..
"אתה לא כועס?" שאלה הדר והסתכלה עליי שוב במבט מפוחד
"אני אוהב אותך. אני לא כועס. אני מקבל אותך איך שאת. אפילו שאת מדגמנת" חייכתי אליה ונשקתי לשפתייה. הפחד הזה שנמצא עלייה, היא מפחדת להינטש שוב בגלל העבודה שלה.
"אני אוהבת אותך" ביטאה ללא כל, רק השפתיים שלה זזו.
"מחר חוזרים הביתה?" חייכתי אליה, להגיע הביתה.. אף אחד לא יודע שאני והדר ביחד, אני לא סיפרתי כ"כ, לא צריך לחורר לכולם את העיניים.
"כן, ואז אני חוזרת לבסיס ביום ראשון" אמרה בעצב, היא לא מתה על להיות בצבא
"אל תדאגי, הכל יסתדר." אמרתי ונשקתי לראשה.
היא הניחה את ראשה על כתפי ואחרי כמה שניות של שקט פרצה בצחוק קטנטן.
"מה מצחיק?" שאלתי ולא יכולתי שלא לחייך, "חבר שלך" אמרה והראתה לי את האיפון שלי שנמצא ביד שלה, שכחתי את שהשארתי אצלה את האיפון, אני מקווה שרון לא יעשה בושות

'אני וליהיא נפרדנו, עוד שעה אנחנו חוזרים, תראה' רשם , גתם בטח לא מבינים מה מצחיק..
מכיתה יא' ליהיא ורון ביחד, כל שבועיים הם נפרדים לשעה וחוזרים, זה מנהג אצלם

סיפרתי להדר עליהם והיא צחקה, "מה עם תומר?" שאלה, תומר..כמעט שכחתי ממנו, טוב לא
"סתם הדר. תשאירי את זה לי" אמרתי ונישקתי את אפה, היא הנהנה והמשכנו להסתכל על העוברים ושבים ליד הים, השיער של הדר עף כל פעם לצד והסתיר את עינייה היפות, הזזתי את שיערה הצידה כל פעם מחדש.
ולא התייאשתי. רק לראות את העיניים המהפנטות שלה. כחולות כמו קרח.
כחולות מבריקות שמקפיאות אותך ברגע שאתה מסתכל עליהם, אבל הלב שלה מחמם אותך וממיס את הקרח שהיה עלייך.
"תעשה לי צמה בשיער" אמרה הדר והפנתה לי את גבה בשביל שאני יעשה לה צמה, אני אומנם יודע לעשות פן, ביביליס, אבל צמה.. אני טיפה גרוע.. אבל אני יישתדל.
"תחלק ל3 את השיער ותעביר את החלק הכי ימני אל האמצע ואת האמצע אל צד ימין ואת שמאל אל האמצע ואת הימין לשמאל" הסבירה לי, האמת.. ההסבר שלה רק סיבך אותי.. אבל הבנתי משהו..
יש 3 אנשים, כל אחד מנסה להיות באמצע. אבל אתה לא נמצא לעולם באמצע. במרכז העניינים..
כל אחד מגיע למרכז וזז הצידה לבסוף. עד שהסוף מגיע. מתבגרים. לוצדים לחיות ביחד. כולם שלובים ביחד, כולם עשו את אותה הדרך.
ככה אני מתן ועומרי.
אולי אנחנו רבנו, אבל עברנו כל כך הרבה ביחד. אנחנו חברים מהצבא. אנחנו קשורים אחד לשני. כולנו מאותו 'שיער'… קבוצה אחת .. חבל לפרק..
אנחנו ביחד מאוחדים.. שלמים..
"היא יפה." אמרה הדר בחיוך מאושר ונגעה בצמה הלא סימטרית שעשיתי לה
הפוני שלה נחלק לשתי חלקים, כל אחד לצד אחר, ראיתי את המצח שלה סוף סוף.
ממש בובת חרסינה.

הגענו אל המלון, השעה 23:45, רבע לחצות.
"כולם ילדים כאן" אמרה בחיוך קטן, באמת כולם כאן באים כשהם צעירים, גם הדר צעירה.. היא בת 19 עוד חודש
"גם את ילדה" אמרתי בחיוך וחיזקתי את אחיזתי סביב כתפה וקירבתי אותה אליי בזמן שהלכנו
היא לא הגיבה, רק חיוך קטן עיטר את שפתייה.
עלינו במעלית לקומה שלנו, יצאנו מהמעלית והלכנו אל כיוון החדר שלנו שנמצא בסוף המסדרון, אומנם לא יצאנו למועדון אבל בסדר.
רצינו ללכת אבל כולם שם קטנים, גם אנחנו כל הזמן חיים ממסיבה למסיבה, אז לא היה חסר לנו כ"כ.
"גבר" שמעתי מישהו צועק לי, אני והדר נעצרנו והסתכלנו על החדר שהדלת שלו היתה פתוחה, היו בתוך החדר שלושה גברים ושלוש נערות איתן, נראים כמו 6 חבר'ה שבאו לנוח באילת.
נכנסנו לחדר אני והדר, היא טיפה היתה מפוחדת, החזקתי במותן שלה החשופה וקירבתי אותה אליי, שלא תחשוש,
א' אני חזק יותר והיא איתי. שלי.
ב' הם רק רצו שנישב איתם
ג' ככה היא תלמד לא ללכת עם חשוף
"אה אחי" אמרתי והתקרבנו,
"בואו שבו איתנו, משעמם כאן טילים" אמר בחור אחד שהחזיק בידו וודקה של ואן גוך, הם נאים בסדר, לא מזיקים.
"אני נתנאל, זאת שירה" אמר הבחור שהחזיק את הוודקה, הוא ישב על הכיסא בחדר ועליו ישבה שירה הזאת, כנראה חברה שלו, כי הוא נישק אותה בדיוק.
ישבנו בסוג של מעגל,
התיישבתי בכיסא פנוי ליד נתנאל ושירה, הוסיפו עוד כיסא לידי ושם ישבה הדר, לא הכי בנוחות, היא ישבה על הקצה של הכיסא והחזיקה בכף ידי כל הזמן, מפחדת לשחרר.
"אני שחר, וזאת ליה" אמר והצביע על בחורה שישבה בכיסא לידו, הם נראים ידידים כאלה
לידם ישב עוד בחור ועוד בחורה "אני רותם, וזאת ליאן" אמר הבחור
"מתן וזאת הדר" אמרתי והעבירו לנו כוסות וודקה מעורבב עם מיץ
"באתם לכאן כולם ביחד?" שאלה הדר, הבחורה שקוראים לה שירה הנידה את ראשה לשלילה ואמרה "אני והוא באנו לבד, ופגשנו במעלית אותם, הם באו רק ידידים, את יודעת חופש מהצבא" חייכה.
הדר חייכה, יופי הם בצבא, מגניב.
ישבנו ושמענו בדיחות וסיפורים , על התכנונים שלהם מה הם יעשו מחר. מה שאני יודע זה שמחר יש לי נסיעה ארוכה ואני מעדיף לא לקום עם האנגאובר..
"היה ממש כיף להכיר אתכם, שמרו על קשר" אמרה שירה והיא וחבר שלה נתנאל יצאו מהחדר. הם החליפו אינסטגרם ופייסבוק כל הבנות כאן, וגם הבנים
"גם לנו, אנחנו מחר צריכים לחזור לבית" אמרתי ונפרדנו מהם וחזרנו לחדר

הגענו לחדר ושילמתי לידידה שלי שבאה לשמור על טימור, היא התנגדה אבל אני לא הסכמתי לזה ושילמתי, הדר התעקשה לשלם ולא נתתי לה גם.
קשה להתווכח איתי.
הדר יצאה מהמקלחת לבושה בפיג'מה קצרה של הלו קיטי בצבע שחור עם ציור ורוד ושיערה עדיין אסוף בצמה, היא הורידה את האיפור ונכנסה מתחת לשמיכה, ליד טימור.
החלפתי את הבגדים למכנס בוקסר רחב עם ציור של בוב ספוג עם פטריק, חולה על המכנס הזה.
טימור כאן, ואני לא מתכוון לשכב עם תחתונים…
"לילה טוב בייב" אמרתי להדר ונשקתי לשפתיה נשיקה קצרה ועטפתי את גופה הרזה בזרועותי. היא קברה את ראשה בתוך החזה שלי ונרדמה, נרדמתי מיד אחריה .

התעוררתי בבוקר כשהרגשתי את הדר מתנתקת מגופי ומנסה לצאת מתוך חיבוקי, לא נתתי לה.
חיזקתי את חיבוקי בה והמשכתי לישון, היא צחקה ואמרה "מתן תשחרר אותי" בקולה החמוד והישנוני. קירבתי אותה אליי וזזתי לראות אולי טימור קמה אבל היא גם ישנה
"מתן השלפוחית שלי מתפוצצת" אמרה בבישנות, שלפוחית חחח, תגידי יש לי פיפי, שלפוחית..
"תתאפקי" אמרתי ונשקתי לראשה, היא לא דיברה והחלטתי לשחרר אותה. היא קמה בשיא המהירות ונכנסה לשירותים. אני נרדמתי.
התעוררתי כששמעתי את הדלת נסגרת, הסתכלתי הצידה וראיתי שהחדר ריק. היא וטימור כנראה יצאו לאנשהו.

נכנסתי למקלחת צחצחתי שיניים והתלבשתי, ארגנתי את כל הדברים וירדתי אל הבריכה.

השעה 8 בערב, סיימנו לאכול, התארגנו ויצאנו לנסיעה המעייפת הביתה.
כבר שעתיים אנחנו באוטו נוסעים, כל פעם מתקרבים, טימור נרדמה והדר גם היתה בשלבי שינה
"דודו תשני, אני יעיר אותך כשנגיע" אמרתי ונשקתי לראשה, היא חייכה חיוך קטן ותוך שניות ספורות שקעה בשינה. אפילו כשהיא ישנה היא יפה.

העברתי את הנסיעה עם שירים ומידי פעם שיחת טלפון כשהיתי ברמזור אדום, הגנבתי נשיקה לכתפה של הדר בזמן שהיה רמזור וראיתי כבר שאנחנו מתקרבים לראשון.
כבר השעה 1 לפנות בוקר, הגענו יחסית מהר בהתחשב ההפסקה שעשיתי באלונית ששתיתי קפה וחיסלתי חפיסת סיגריות
"הגענו?" מלמלה הדר ושפשפה את פנייה העייפות
"כן, אני בדיוק בדרך אל הדירה של אמא שלך, איפה את רוצה לישון?" שאלתי
היא רק פיהקה פיהוק קטן.
"לא יודעת" מלמלה והחזיקה בכף ידי שהונחה על הירך שלה לפני מספר דקות כשהיא ישנה, ליטפתי את הירך שלה הלוך ושוב וכשהיד שלי התעייפה האצבעות שלי נחו על רגלה הדקיקה.
"תבואי אליי?" שאלתי, היא לא ענתה, רק הסתכלה עליי עם חיוך קטן
"בוא לדירה שלי בתל אביב" אמרה אחרי כמה דקות שנראו כמו נצח כשהיא שתקה
"אני עייף הדרי, בבוקר נסע לשם" אמרתי ונשקתי לראשה, החנתי את האוטו ממול לשער של הדירה של אמא של הדר ויצאתי מהרכב, הרמתי את טימור על ידיי, ראשה הונח על כתפי וידיי מרימות את גופה. הדר יצאה מהרכב והסתגלה לעמוד אחרי 5 שעות היא ישבה, היא הוציאה את המזוודה של טימור וסחבה אותה בזמן שנכנסנו את הדירה, אמא שלה פתחה את הדלת, היא חייכה חיוך רחב שיניים לבנות שמזכירות את החיוך היפיפיה של הדר. הכנסתי את טימור אל החדר שלה וכיסיתי אותה, הדר דיברה עם אמא שלה והביאה לה את המזוודה, היא נראה ישנונית, שתיהן נראו ישנוניות.
"רוצים לשתות, לאכול? תודה שהחזרת אותם" חייכה אמא של הדר.
"לא תודה, ובשמחה" אמרתי ואני והדר נפרדנו מאימה ויצאנו אל הרכב, הדר התיישבה במושבה וגם אני ונסענו אל הדירה שלי, שלא היתה רחוקה כל כל מכאן,
"השותף הזה כבר עבר לגור איתך?" שאלה הדר
"בערך" אמרתי והרמתי את ידי וליטפתי את פנייה העדינות והסטתי את שיערה הצידה
"למה בערך?" שאלה והחזיקה בידי שנגעה בפניה והזיזה מפנייה והניחה על הבטן שלה את היד שלי
"אתה מרגיש?" שאלה בחיוך קטן וצחוק מתגלגל עדיין חמק מבעד לשפתייה
הרגשתי את הבטן שלה מתכווצת ומתנפחת, משהו מוזר.
"את רעבה?" שאלתי והיא הנהנה בראשה, היא הרימה את החולצה מעט שתחשוף את הבטן שלה והזיזה את ידי מעל חולצתה והניחה על הבטן שלה לאחר שהרימה מעט את החולצה, היא במחזור. לא טוב…
זה העלה בי צחקוק קטן, אני נוסע והיד שלי על הבטן שלה, הבטן שלה פועמת כמו לב, והיא מתכווצת באופן מוזר.
הזזתי את ידי מבטנה כי הרגשתי טיפה לא בנוח והתקשרתי אל פיצה האט והזמנתי מגש פיצה אישית רגילה ו2 סלט יווני, וקולה.
סיימתי לדבר בטלפון והחנתי את הג'יפ השחור, הדר המשיכה להתעסק בבטן שלה. היא ליטפה את הבטן , כנראה כואב לה מאוד..
"בואי דודו, הזמנתי אוכל, הוא עוד מעט יבוא , בינתיים נעלה" אמרתי ויצאתי מהרכב, הוצאתי מהתא מטען את המזוודה הענקית של הדר ואת התיק שלי עם הבגדים החדשים שקניתי, מזל שהשקיות של הבגדים של הדר הם בתוך המזוודה, היא הביאה מזוודה לשנה.
התקדמתי אל הדלת של הרכב איפה שהדר, חיכיתי שהיא תבוא, היא יצאה מהאוטו, טיפה מועדת בדרך אבל הגענו אל הבניין, נכנסנו למעלית ועלינו עד לקומה שלי, הדר הלכה ליד הדלת וחיכתה שהדלת תיפתח.
פתחתי את הדלת של הדירה עם המפתח, הדר ישר קרסה בספב שבסלון ואני רק חייכתי, הלכתי אל החדר שלי ושמתי את הבגדים שלי בכביסה ואת המזוודה של הדר על הריצפה שבחדר הגדול, יצאתי מהחדר שלי וראיתי את הדלת של החדר השני סגורה, השותף שלי כאן.
דפקתי בדלת ושני פתחה את הדלת, היא לבשה פיג'מה קצרה וישר קפצה עליי בחיבוק
"הגעת? מתי? איך היה? התגעגעתי!" וחיבקתי אותה בחזרה, היא מצחיקה
"עכשיו הגעתי, היה טוב" אמרתי והיא חייכה ואמרה "די תספר לי הכל!" והכניסה אותי לחדר שלה
"סתם לא משהו מיוחד, רוצה לאכול? הזמנתי אוכל" אמרתי והיא הנידה את ראשה לשלילה
שמעתי דפיקה בדלת, קמתי מהמיטה של שני ויצאנו שנינו אל הדלת, זה בטח האוכל
"זה בטח האוכל" אמרתי והתקדמתי אל הדלת, שני התקרבה אל הספה והתיישבה בספה השנייה כי הדר נרדמה בספה, היא שכבה על הספה וראשה היה קבור בתוך הכרית והסתיר את פנייה היפות, ראו רק את שיערה השחור הארוך.
"זאת הדר?" שאלה שני בשקט, הנהנתי בראשי ופתחתי את הדלת, שילמתי לשליח ונתתי לו טיפ, הנחתי את הסלטים על השולחן בסלון ואת הפיצה, שני בדיאטה, היא לא אוכלת מאחרי השעה 11 בערב.
הערתי את הדר בעדינות והיא פקחה את עינייה והתיישבה, היא הסתכלה עליי, היא לא ראתה את שני בכלל. "הו.. היי" חייכה הדר אל שני שישבה בספה השניה, היא שפשפה את עינייה והחלטתי לעשות היכרות
"הדרי, זאת שני.. שני זאת הדר.." אמרתי והן הכירו ביניהן
"שני זאת השותפה שגרה כאן" אמרתי והדר השתעלה ובדיוק דפקו בדלת
"ליאל ליאל כאן!" אמרה שני וקמה מהר אל הדלת, ליאל זה הבן זוג שלה
"זה הבן זוג שלה" אמרתי והדר הנהנה, היא הבינה שאין לי ולשני משהו.
אני וליאל התחבקנו והם הלכו לחדר של שני, שני ואני ידידים מילדות, מכיתה א' למדנו ביחד, היה לנו חלום לגור ביחד..
אכלנו והדר בקושי סיימה את הסלט. היא נראתה שפוכה, אני לעומתה סיימתי לאכול, הקיבה שלי עצומה
"את עייפה?" שאלתי אותה, היא הנהנה בראשה והמשיכה להסתכל על הטלוויזיה ששידרה בלופ את הסדרה חברים.
היא לא הסכימה לגעת בפיצה, רק בסלט.
העברתי לה את כל העלים הירוקים שבסלט, חוץ ממלפפון חסה ועגבניה לא אכלתי את הירוקים האחרים, העברתי לה את כל השאר והיא כתגובה צחקה
"הבטן שלי משמיעה רעשים" צחקה והפסיקה לאכול את הסלט הזה
"אני מטורף עליך" אמרתי ונשקתי לשפתיה נשיקה אורכה שהתארכה, היא כרכה את ידייה סביב צווארי וגבה נשען על הספה הארוכה וגופי נשכב על גופה, פחדתי למעוך אותה אז העברתי את משקליי על ידי הימנית שהונחה בצד גופה.
התנשקנו ככה כמה דקות כשידייה של הדר מלטפות את עורפי וידיי השמאלית החופשייה מלטפת את המותן שלה שחולצתה עלתה טיפה למעלה, נתנה לי גישה אל העור החלק שלה
ידיה של הדר עברו אל גבי והרימו מעט את חולצתי, היא ליטפה את גבי בעדינות ונעימות, ציפורניה צמררו את גופי.
היא העבירה את ידיה אל מותניי והעבירה אל בטני ונגעה בשרירי הבטן שלי, היא התנתקה מהנשיקה וחייכה , היא התלהבה מהשרירים. התיישבתי על מותניה, סוגק עליה מלזוז, היא צחקה והמשיכה ללטף את הבטן שלי
"יש לך הרבה שרירים" צחקה, "אל תגזימי" צחקתי ולגמתי מהקולה שהיתה על השולחן.
קמתי מעליה והושטתי לה את ידי ועזרתי לה לקום. שמתי את הדברים בפח והלכנו אל החדר, הדר פתחה את המזוודה שלה והוציאה פיג'מה של הלו קיטי והוציאנ חפיסת גלולות, גלולות הריון. כמעט שכחתי שהיא היתה עם תומר.
היא הוציאה את הכדור מהחפיסה והניחה על הלשון, היא לקחה את הבקבוק מים שהיה על הריצפה ובלעה אותו, היא הוציאה אצ המברשת שיניים ונכנסה למקלחת וצחצחה שיניים, צחצחתי ביחד איתה ומרחתי על הלחי שלה משחת שיניים, היא צחקה ואספה את שיערה לקוקו, אפילו שהיא מצחצחת שיניים היא נראת עדינה שקטה שלווה.
היא מרחה עליי בחזרה משחת שיניים וככה התחלנו מלחמת משחת שיניים.
"שטופ" אמרה כשמברשת השיניים בפיה עיוותה את האותיות
היא שטפה את פיה במים ואת פניה בפמים וניגבה במגבת שתלויה והעיפה עליי מים מהברז ומיד רצה אל החדר והכניסה את המברשת שיניים , שטפתי את הפה ויצאתי מהמקלחת , היא ישבה בקצה של המיטה ודיברה באיפון רחוק ממני, הורדתי את החולצה שלבשתי והדר הסתכלה עליי, הורדתי את המכנס ונשארתי עם תחתוני בוקסר של קלווין קליין, היא הסתוסבה וזרקה עליי את המכנס פיג'מה בוקסר של בוב ספוג, שמתי את המכנס בוקסר והתקרבתי אל הדר שדיברה באיפון,היא זרקה עליי גם חולצה, עד לכאן. לא שם חולצה. שמתי מכנס בשבילה אבל לא חולצה…
המזגן היה דלוק על קור וקירר את כל החדר הקריר גם ככה, אבל משהו ברעש של המזגן גרם לי להירדם טוב חחחח
נשכבתי במיטה והדלקתי את הטלוויזיה, הינו עם דלת סגורה, הסתכלתי על הטלוויזיה והדר קמה מהמיטה ואמרה "נתי אני הולכת לישון, מחר נדבר?" אמרה הדר
שיט, זה בן? בת?
"לילה טוב" אמרה וניתקה את השיחה.
היא נכנסה למקלחת ויצאה לבושה בפיג'מה שלה כששיערה אסוף בקוקו מרושל, מי זה לעזעזל נתי?
"רוצה מחר נלך לחברה שלי?" שאלה הדר, מחר אני עובד והיא הולכת לצבא..
"את בצבא" אמרתי והיא נשכבה לידי והניחה את ראשה על החזה שלי ועם ידה ליטפה את החזה שלי
"אבל אני מחר הולכת לבדיקה , אז אני לא יהיה בבסיס" אמרה, איזה בדיקה?!
"מי זה נתי?" שאלתי בלי לחכות הרבה
היא רק צחקה, "מקנא?" שאלה, "לא" אמרתי
"חברה, קוראים לה ענת, אבל אני קוראת לה נתי" אמרה ועצמה את עיניה
"נראה כבר, את תלכי לשם ואני בערב יחזור מהעבודה ויחזיר אותך" אמרתי והיא הנהנה
היא נרדמה לאחר כמה דקות וכך גם אני.

בבוקר התעוררתי והדר לא היתה פה, פתחתי את האיפון וראיתי אסמס ממנה,
'צוצו היית כל כך מתוק ולא רציתי להעיר אותך, אני לא ברחתי חחח הלכתי לבדיקה, דבר איתי כשתסיים לעבוד' רשמה,
-'דודו שלי, בהצלחה בבדיקה ויום מדהים שיהיה לך ♥'

הסתכלתי על השעון 9 בבוקר, קמתי בשיא המהירות להתלבש בבגדים של העבודה , צחצחתי שיניים שמתי בושם סידרתי את השיער והכנתי מהר נס ויצאתי לרכב, יש לי מבחן עוד שעה ואז עבודה, ככה זה חופשת סמסטר
הגעתי למכללה ועשיתי את המבחן המעייף ויצאתי אל העבודה, קניתי בדרך אוכל והתחלתי לעבוד

הגיע השעה 8 בערב, אני כבר מסיים לעבוד , נכנסתי לרכב והתקשרתי אל הדר
הטלפון צלצל והיא לא ענתה, החלטתי לנסוע לחבר, אם היא עדיין תהיה אלל חברה שלה אני יחזיר אותה אחר כך

דפקתי בדלת של הבית של רון, מנימוס.
הוא פתח את הדלת וקפץ עליי בחיבוק, הבן אדם מ-ח-ו-ק!
"אחויה מה קורה" אמרתי ונכנסתי לדירה שלו, כמעט כולנו עזבנו את הדירה של ההורים,
"טילים, אני אומר לך אמרתי או לא אמרתי? אתמול ליהיא באה והשלמנו" אמר
"מברוק" אמרתי והתיישבתי ליד רואי שהגיע לכאן לפני
"ומה איתך ועם ההיא?" שאל אותי, מה זה ההיא? יש לה שם
"הכל בסדר איתנו" אמרתי והדלקתי סיגריה, אני חייב להפסיק..
"ואיפה היא?" שאל רואי לאחר שרון שאל עלינו
"אין לי מושג.. היא אמורה להיות אצל חברה והיא לא עונה" אמרתי,
"חברה?" שאלו בחיוך והרימו גבות, אויש דפוקים.. היא לא בוגדת בי..
"היא היתה בבדיקות מהצבא, ואחרי זה הלכה לחברה שלה וזהו" אמרתי והדגשתי את המילה האחרונה
"צבא?" שאלו כלא מבינים.
"צבא.." אמרתי בחיוך קטן, ואו. היא בצבא..
"בת כמה?" שאלו, "19" אמרתי, הם השמיעו קולות ואמרו "היא מהעיתון?" שאל רואי
"תביא את העיתון הזה" אמרתי בחיוך קטן ונורא צבוע, זה עצבן אותי..
רואי התלהב הביא את העיתון ופתח בעמוד, תלשתי את הדף והם התחילו לצעוק, קיפלתי את הדף ושמתי בכיס, זה שלי. לא של אף אחד אחר.
"קנאי חבר שלנו.. מאז ליליאן אף אחד לא מסתכל על הבחורה שלך" אמר רון
"לא קנאי.. רק אל תסתכל על תמונות שלה ככה" אמרתי והוצאתי את העשן מהפה
"תמיד זכית בבחורות השוות היפות החכמות המתוקות .. ואנחנו? בפצועות!" אמר בכעס רון
אם ליהיא שומעת אותו היא הופכת אותו לעקר.

המשכנו בצחוקים והשעה כבר 9 בערב, האיפון שלי צלצל וראיתי שזאת הדר, עניתי לאיפון
"התגעגעת?" שמעתי את הקול שלה, קמתי מהסלון אל המרפסת ודיברתי איתה
"מאוד.. איפה את?" שאלתי והמשכתי לעשן
"אצל ענתי" אמרה והוסיפה "השארתי את הטלפון על שקט מאז הבדיקה" אמרה
"איך היתה הבדיקה?" שאלתי
"בסדר, אני לא כל כך הבנתי מה היא ראתה" צחקה
"לבוא לקחת אותך?" שאלתי אותה
"אורי רוצה שאני יבוא אליו, הוא רוצה לראות את התוצאות של הבדיקה ואז אני יבוא אלייך, בסדר?" שאלה, כאילו היא מבקשת אישור
"טוב קוקי, דברי איתי" אמרתי
"קראת לי קוקי!!! ולא דודו!!" אמרה ונשמע שמחה בקולה, אני צריך לקרוא לה ככה כל הזמן
"כן דודו" אמרתי והיא צחקה ונאנחה

נכנסתי אל הסלון וישבנו כמו פעם וליאור הגיע אחרי חצי שעה. אנחנו הינו 4 המוסקטרים בבית ספר, כל היום מחפשים בלאגן, אבל המורים אהבו אותנו.. והנה כל אחד פנה לעבוד במה שהוא רצה, אני משפטים, ליאור כלכלה, רון מנהל עסקים ורואי מהנדס
מוזר. גדלנו.

עברו שעתיים, התנחלנו רצח
"גברים אני זזתי, תבואו אליי מחר" אמרתי ויצאתי מהדירה של רון
הדר התקשרה אליי שאני יבוא אליה, לפני חצי שעה, ורק עכשיו יצאתי
נסעתי במהירות, הפקקים למזלי לא תפסו אותי. כבר 10 בלילה
הגעתי לבית של אורי, ראיתי את האוטו של הדר חונה בחוץ, יש לציין שמדוייק ..
"שלום" אמרתי בחיוך ונכנסתי לדירה כשהדלת היתה פתוחה,
"מה נשמע גבר" אמר אורי וחיבק אותי חיבוק גברים, מגניב האורי הזה
סגרתי את הדלת אחריי והרגשתי את המזגן שפועל על קור. הדר לא היתה בקומה הראשונה, רק שרית ואורי היו.
"תזהר לפגוע לי בילדה הזאת. אם תפגע בילדה, אני יפגע בסיכוי שלך להביא ילד! אמר אורי בחיוך קטן
"אל תדאג. איפה היא?" שאלתי ונישקתי בלחי את שרית שהוקסמה ממני, ככה חונכתי, לתת כבוד לאנשים גדולים ממני, להיות מנומס.
אמא שלי היא כל החיים שלי.. אבא? אני לא יודע מה זה אבא בכלל..
אבא שלי עזב את אמא שלי כשהיתי בכיתה ד' אני זוכר, הוא בגד בה לפי מה שהבנתי.
היא יוצאת עם מישהו, אבל אין להם ילדים ביחד והם לא נשואים
"היא למעלה, או בחדר של עדן או בחדר שלה, תראה כבר" אמרה
עליתי למעלה וראיתי את עדן יושבת במיטה שלה בחדר שומעת שירים באוזניות בזמן שהיא כותבת בלפטופ. "פדיחה" מלמלה ופזרה את שיערה, "עדן מה נשמע?" אמרתי בחיוך ונכנסתי לחדר שלה
"בסדר" חייכה וסגרה את הלפטופ, "לילה טוב אני הלכתי אל הדר" אמרתי והיא חייכה.
נכנסתי לחדר של הדר שהיה פתוח, היא שכבה במיטה שלה על הבטן כשהפנים שלה מכוסות בשמיכה, היא נרדמה הקוקי הקטנה.
"הדרי" אמרתי וליטפתי את גבה, "איך היתה הבדיקה? כואבת?" שאלתי כשראיתי שהיא לא עונה, היא זזה טיפה והתהפכה, היא הסתכלה עליי וחייכה חיוך קטן,
"זה אולטרסאונד" אמרה והוסיפה "לא כואב" וחייכה
"אולטרסאונד? יש לך תינוק קטנטן בבטן?" צחקתי, היא צחקה ואמרה "חס וחלילה, לא" והתיישבה מולי, בשניה הרגשתי את ידיה נכרכות סביב מותניי וראשה הונח על החזה שלי, עטפתי את ידיי סביב כתפייה ונשקתי לראשה.
ישבנו ככה כמה דקות עד שהדר קמה ואמרה "היום הולכים לדירה שלי" ונכנסה למקלחת ויצאה אחרי כמה דקות עם כפכפים
"ניקח את המזוודה שלך ונסע אלייך" אמרתי וזה מה שעשינו

הגענו אל הדירה של הדר , היא נכנסה כבר להתקלח ויצאה לבושה בחולצת טריקו ושורט פיג'מה קצר. איך קוראים לזה בימנו? 'דפוקאותי?' כן.. מכנס דפוק אותי
מזל שרק אנחנו כאן, עומרי וענבר יצאו ליום הולדת של אמא שלו. אני ועומרי מדברים, אבל עם תומר לא יצא לי לדבר..
"מה זה המכנס דפוק אותי הזה?" אמרתי והיא צחקה ופערה את פיה בתדהמה
"מתן!" נחרה בבוז והתיישבה רחוק ממני
"קוקי, רק שלא תחשבי להסתובב איתו בחוץ" אמרתי והתקרבתי אליה, הנחתי את ידי על כתפה וקירבתי אותה אליי
נשקתי לשפתייה והנשיקה התלהטה, איך היא גורמת לכל נשיקה להיות תשוקתית וטובה? אבל היא במחזור! דאמ..
"אני לא במחזור כבר" אמרה , קוראת מחשבות.
הרחקתי את שפתיי ממנה ואמרתי "אני לא התכוונתי לזה.." אמרתי , אני לא התנשקתי איתה בשביל שנשכב.. אני מכבד אותה.
"מתישהו זה יגיע לא?" שאלה בחשש, משהו עומד מאחורי כל זה..
"כן.. כאילו כן.. זה משהו שנמצא בכל מערכת יחסים, אבל אם את לא רוצה אז אני לא ילחץ עלייך" אמרתי
"לא.. עזוב.. אני סתם אומרת" אמרה וחזרה לנשק אותי, אני לא קונה את זה
החזקתי בפנייה והתנתקתי מהנשיקה
"ספרי לי.." אמרתי
"סתם.. אני סתם" אמרה בלחץ.
"את מפחדת ממשהו?" שאלתי, "אני מפחדת מכל המחלות וכל ה.." אמרנ ועצרה באמצע, הבנתי.
אני מבין את החשיבה שלה.
"זה בסדר.. את לא צריכה לפחד להגיד את מה שאת חושבת.." אמרתי , מה מגיבים באותו רגע?
"אני כן צריכה לפחד להגיד את מה שאני חושבת.. אני מרחיקה אנשים ככה" אמרה בלחץ
"את בסך הכל דואגת לעצמך.." אמרתי ונשקתי לראשה
"עזוב.. אני סתם אומרת דברים" אמרה ובאה לנשק אותי, עצרתי את הנשיקה
"לא רק את מפחדת.. גם אני מפחד להידבק במחלות מנשים שאני נמצא איתן, אבל יש פתרונות, יש בדיקה שאפשר לעשות לפני" אמרתי, ניסיתי להקל עליה.
"ואתה ביקשת ממישהי לעשות בדיקה?" שאלה בחשש.
"כן.. כשהיתי בזוגיות ארוכה תמיד הבנות זוג בדקו וגם אני" אמרתי
"אה.." מלמלה בשקט והשפילה את ראשה
"נלך מחר לעשות בדיקה, בסדר?" שאלתי, אני רוצה שהיא תרגיש בנוח
היא הנהנה בראשה והסתכלה על הטלוויזיה, רק לא עליי.
החזקתי במותנייה והושבתי אותה על רגליי , גבה נתמך בבטני וידיי נכרכו סביב מותני, היא שלי. ואני לא אתן לה להרגיש באי נעימות לידי