ציפורן אדומה פרק 33

פרק 33:
"זה מה שאנחנו בדיוק חושבות. בוגדת!" ישר סאקויה צנחה עליי וניסה לשרוט אותי כמה שאפשר.
"די! לא.." ניסיתי להילחם בה ללא הצלחה. היא הייתה שנייה מלהרוג אותי.
"חבל להרוס פנים כאלה יפות ובוגדניות.. אשכרה האמנו לך." היא אמרה וליטפה את לחיי בסכין.
"תרחמי עליי.. בבקשה אחר כך תביני הכול.."
"אני לא מבינה בוגדות. גם לא אבין."
זרקתי את מבטי על פלס שעמדה מאחורי סאקויה. דמעות ירדו מעיניה בשקט. היא הסתכלה עליי באכזבה ובעצב. הרגשתי שהלב שלי מתפוצץ. אבל זאוס אמר לא לגלות לאף אחד.
"עזבי אותה." הנער לפתע אמר וכיוון רובה על סאקויה.
"הבנתי.. כנראה שאת באמת בוגדת." היא הורידה את סכינה מעליי. נשמתי לרווחה.
"עכשיו תעזבי אותנו לפני שזה ייגמר רע." הנער המשיך לדבר.
"זה עוד לא נגמר." סאקויה אמרה בכעס וגררה את פלס אחריה.
הנער הסתובב אליי.
"מאיפה הן ידעו איפה את?"
"אני לא יודעת.. באמת שלא."הודיתי.
"טוב תמשיכי למרוח." הוא אמר בניסיון לשכוח את כל מה שקרה. הוא ישב בכיסא וחיכה שאמרח.
הרגשתי שאני נחנקת בדמעות. איך הייתי רוצה להראות שאני לא באמת בוגדת. אבל מה זאוס יעשה לי? אני פוחדת יותר מדי. ניסיתי לבלוע את הדמעות, אך לפעמיים הן ירדו מעיניי בשקט.
כך עברו כמה דקות ארוכות ומתישות.
לפתע, משום מקום, בקבוקון הלק התפוצץ לחלקיקים בזכוכית דוקרנית. התכופפתי מתחת לשולחן. כך גם הנער, רק מתחת לכיסא.
הלק האדום נמרח לכל עבר. בקיר, בתקרה וברצפה. הזכוכית שיפדה את הכיסא ואת השולחן. למזלי היא לא פגעה בי. יצאתי שלמה מכל העניין. אך הנער לא, זכוכית פצעה את ידיו.
לאחר שנגמר העניין, התקוממתי ובאתי לראות מה שלומו של הנער. (אוקי, אף פעם לא חשבתי שאני אתעניין בשלומו. אבל כך זאת המשימה. אם לא הייתי חייבת להיות מרגלת, לא היה לי אכפת אם הוא היה מת. שזה קצת חבל שהוא לא מת מזה.)
"אתה בסדר?"שאלתי.
"כ..ן.." אמר הנער בקושי רב וניסה להתעלם מהזכוכית המשפדת את בשרו ומהדם המטפטף.
ברגע שהתפוצץ הלק השומר יצא מהחדר בפאניקה, כך שנשארו רק אני והנער.
"את עדיין לא שולטת בכוחות שלך,נכון?"הוא שאל אותי.
"מה זאת אומרת?" מצמצתי כאות של לא הבנה. קמתי ולקחתי תחבושת מארון התרופות.הוא בינתיים המשיך לדבר.
"את פוצצת את הלק."
"איך אני פוצצתי?" אמרתי וניסיתי להוציא את חלקיק הזכוכית מידיו. הוא ילל מכאבים.
"איה.."
"אל תדאג, עוד מעט זה ייגמר." אמרתי והצלחתי להוציא את הזכוכית מלאת הדם. זרקתי אותה בגועל לפח. "אז.. איך אני פוצצתי?" בינתיים כשדיברנו שמתי תחבושת על ידו.
"אני לא הייתי מפוצץ. למה שאפוצץ את הצבע הנפלא הזה?" הוא אמר בכוונה. נגעלתי מבפנים אך לא הראיתי את זה מבחוץ. "את היחידה שיכולת לפוצץ אותו."
"למה? אבל אני אחת משלכם, לא?" ניסיתי להוציא מעליי את האשמה.
"את אחת משלנו, נכון.. אבל הלב שלך אומר אחרת. את שונאת את הצבע הזה, נכון?"
"זה לא נכון.. אני פשוט עצבנית על סאקויה ופלס. הן היו חברות שלי." זאת הייתה האמת. כמה שרציתי להקיא מהצבע הזה,אבל זאת לא הסיבה שפוצצתי אותו. אני יודעת שפוצצתי אותו. הרגשתי מבפנים שהלב שלי מתפוצץ וכך גם הלק התפוצץ.
"זה בסדר. אני לא כועס. את יכולה להגיד לי את האמת."
"אני באמת כועסת עליהן. אבל אני מבינה אותן. הן מרגישות שבגדתי בהן. זה כואב."
"הן יבינו אותך עוד מעט."
"מה זאת אומרת?"
"את תיראי כמה השומר צודק. כמה האליל מלא הלב הטוב צודק."
"רגע.. הוא אל?" שאלתי בהפתעה.
"מאיפה את חושבת כל הכוח הזה?"
"אבל חשבתי שהשומר שונא את האלים.."
"את אחר כך תדעי למה."הוא התקומם ממקומו וכך השיחה בעצם הסתיימה.
הוא אל? ואוו זה מידע חשוב. אני אחר כך אעביר אותו לזאוס. רק אני לא יודעת איך.
הנער המשיך לחדר השני. באתי אחריו בלית ברירה. נכנסו לחדר ה"שיכורים." נזכרתי איך השתכרתי בחדר הזה ולא היה אכפת לי מכלום. מזל שזה היה קצר.
אבל פתאום, נמלאתי אדרנלין והרגשתי שעכשיו שתיתי משהו חריף, אבל בעצם לא שתיתי כלום.
הלשון שלי הייתה חריפה ומהפה שלי הדיף ריח אלכוהול. איך?
הרגשתי בחילה נוראית ורציתי לשבת במהרה.
"אוי לא.." הנער אמר באכזבה. "המים מתחילים להשפיע.." הוא גרר אותי במהירות מהמקום.
נכנסו לחדר נוסף, חדר מלא במכשירים ספורטיביים. מזרנים, תלבושות, מתקנים שונים..
הוא נתן לי כדור ומיד כל השפעת האלכוהול חלפה לה.
"איזה כדור מגעיל.." אמרתי וניסתי להשתעל מהטעם המחליא.
"שתי מים." הוא נתן לי כוס של מים. חשדתי אם לשתות.
"רגע, אני לא אשתכר?"
"לא, אלה מים רגילים. למה שאתן לך להשתכר כשאת לפני מבחן ספורט?"
"מבחן ספורט?" נבהלתי.
"כן. את חושבת שככה אקבל אותך? אם תהייה חלשה, מקסימום נגרש אותך ונשכח מכל העניין."
"אה." השתתקתי.
"קדימה, דבר ראשון זה להתלבש."
הלכתי לתא המדידה והתלבשתי במהירות. הבגדים היו חמים במידה מטורפת והרגשתי שאני עומדת לטבוע בזיעה שלי. הנעליים היו לא ממש נעליים. יותר נעלי סנדלים רעועים.
מי נותן נעלים כאלה בכלל לפני מבחן ספורט?
יצאתי מתא המדידה והתכוננתי למבחנים.
להתכונן זה היה מתיחות, חימום וריצה קלה מסביב לחדר הבטון.
"את מוכנה?" הוא שאל אותי שניות אחדות לפני המבחן.
"כן." הנהנתי.
"תתחילי!" הוא אמר והתחיל לספור את הזמן בשעון חול.
היה חבל בהתחלה. הייתי צריכה לטפס עד הסוף ולרדת. עשיתי זאת במהירות ובלי קושי. זה מוזר, כי תמיד הייתי נכשלת בזה בכיתה.
הייתי צריכה לעשות 10 שכיבות סמיכה על המזרן. גם את זה עשיתי בלי קושי.
הלב שלי התחיל לדפוק במהירות. הזיעה שלי התחילה לרדת יותר ויותר.
המתקן הבא היה כפיפות בטן. גם 10 פעמיים. את זה עברתי גם בקלות.
עכשיו, המתקן האחרון והקשה ביותר בשבילי. ריצה. מכשיר ריצה רגיל. תמיד הייתי איטית והייתי מאחורי כולם. אבל ריצה אין סופית פגעה בי והתחלתי לרוץ על המכשיר במהירות.
הלב שלי דפק ודפק. הייתי צמאה והרגשתי מסריחה מזיעה כבר.
מכון הספורט התפוצץ באותה השנייה שהרגשתי תשושה.