כימיה מושלמת- פרק 19-

מנקודת המבט של סער-
״שום דבר ליהי״ אמרתי. הלב שלי דפק כאילו סיימתי ריצת מרתון מאה קילומטר.
״רגע, אל תגיד לי שהיא לא יודעת״ שיר אמרה בחיוך.
״עופי מפה קיבינימט!״ צעקתי והחזקתי ביד שלה.
״לא, שתישאר״ ליהי אמרה. הסתכלתי עליה. היא הסתכלה עליי.
״אתה רואה? היא רוצה שאני אשאר״ שיר אמרה לי בחיוך.
״איזה התערבות?״ ליהי שאלה שוב. הנחתי את הראש על הקיר. לא רציתי לראות את ליהי.
״סער וקובי התערבו שסער לא יכול להשכיב אותך תוך חודשיים״ היא אמרה. הסתובבתי לליהי. היא קפאה.
״ליהי תקשיבי לי..״ אמרתי והתקרבתי אליה. היא נעמדה.
״זה נכון?״ היא שאלה בשקט. שתקתי.
״תענה לי!״ היא אמרה והעיניים שלה נצצו.
״הייתה התערבות, אב..״ התחלתי להגיד והיא ברחה מהחדר.
״ליהי!״ צעקתי והתקדמתי אל הדלת. שיר צחקה. נשמתי עמוק והסתובבתי אליה.
״חתיכת זונה..״
״אני זונה?״ היא שאלה וצחקה.
״מאיפה לי לדעת שהיא כל כך חשובה לך ש..״ היא התחיל לדבר ופשוט נתתי לה כאפה. אם היא הייתה גבר, היא הייתה מתה.
״ליהי לא רואה אותך ממטר. את זונה דפוקה ונואשת שכולם רוצים לדפוק רק כדי לסמן וי על עוד פרחה״ אמרתי. הייתי כלכך באטרף, ולא ידעתי מה לעשות קודם.
״עופי מפה״ אמרתי. היא שתקה ויצאה.
״ססססאמכ!״ צרחתי ובעטתי בשולחן.
״סער, מה הולך כאן?״ אמא שלי נכנסה ושאלה.
״אני חייב ללכת״ אמרתי ורצתי החוצה. אני חייב להסביר לליהי. איזה דפוק אני יא אללה, ברור שהיא הייתה מגלה, למה נתתי לעצמי להתאהב ככה? למה נתתי לה? למה אני דבע ריבונו של עולםם?
לא ראיתי אותה. היה חושך חושך, ורק האורות של האופנוע שלי דלקו. הסתכלתי לצדדים, מקווה למצוא אותה. הגעתי עד הבית שלה, והדלת בדיוק נטרקה. ירדתי מהאופנוע ורצתי אל הדלת. דפקתי כמו משוגע.
אחרי כמה זמן פתחו לי את הדלת. בחורה מבוגרת עמדה מולי.
״כבר תרמנו״ היא אמרה בחיוך וסגרה את הדלת. באמא שלה? כבר תרמנו? עליתי אל המרפסת של ליהי. אחרי שהעפתי ממני את העלים דפקתי בדלת.
״ליהי״ אמרתי. לא שמעתי אף אחד. גם לא בכי. ניסיתי להסתכל לבפנים. היא לא שם. נאנחתי וירדתי בחזרה למטה. אני לא יכול ללכת הביתה ופשוט לישון, אני חייב לדבר איתה.

מנקודת המבט של ליהי-
״ה.. מה קרה?״ רוני שאלה אותי כשעמדתי מחוץ לביתה. לא הפסקתי לבכות. היא חיבקה אותי. כל כך הייתי צריכה חיבוק. אני לא מאמינה שזה היה בשביל התערבות מחורבנת.. כל מה שהוא אמר, כל מה שהוא עשה, היה בשביל להראות לחבר שלו שהוא מלך? הפעם הראשונה שלי הייתה בשביל פאקינג התערבות? למה זה מגיע לי? למה הוא היה חייב להיות זבל של בן אדם ולגרום לי להתאהב בו?
״את רוצה לספר לי מה קרה?״ רוני שאלה אותי אחרי שהביאה לי כוס מים והושיבה אותי על המיטה בחדרה. הסתכלתי עליה. היא הבן אדם היחיד שאני יכולה לסמוך עליו, אני חייבת לספר לה. ואם יתברר שהיא זבל כמו סער? או כמו בן? או דנה? למה כולם חייבים להרוס לי את החיים?!
״זה התחיל ביום הראשון..״ התחלתי בשקט ובגמגום. הלב שלי נשבר. פשוט נשבר.

״למה לא סיפרת לי דבר כזה ליילי?״ היא שאלה בתדהמה וחיבקה אותי.
״חשבתי שזה אמיתי רוני״ מלמלתי בבכי.
״הפעם הראשונה שלי היא התערבות״ אמרתי בבכי.
״ליילי, אל תדאגי. הוא ישלם על זה, אוקיי?״ היא אמרה וחיבקה אותי חזק.
״כל הדפוקים האלה ישלמו על זה״ היא הוסיפה בשקט. הפלאפון שלי צלצל. הכנסתי את הראש אל תוך אחת הכריות.
״זה.. סער״ היא מלמלה. היה לה קשה להגיד את השם שלו, ולי היה כל כך קשה לשמוע.
״אל תעני״ מלמלתי.
״אני חייבת״ היא אמרה במהירות וענתה, ואני רק המשכתי לבכות.
״לא, זאת לא ליהי״ היא אמרה בכעס.
״אתה מודע לזה שאתה בן זונה? איך אתה מעז לעשות לה דבר כזה?!״ היא צעקה אל הפלאפון.
״לא, היא לא תדבר איתך, היא לא מדברת עם אפסים״ היא אמרה.
״אין דבר כזה סליחה..״ היא אמרה ולקחתי ממנה את הפלאפון. ניתקתי וזרקתי את הפלאפון לרצפה.
״אני רוצה למות רוני״ מלמלתי. כל הגוף שלי אמר לי ׳בשביל מה יש לך כבר לחיות? כולם שונאים אותך׳.
״את לא. הבחור הזה צריך לרצות למות״ היא אמרה ונשכבה לידי.
״איך קרה שבכלל דיברתם אחד עם השני?״ היא שאלה.
״עבודה בכימיה״ אמרתי בשקט והתיישבתי.
״אני ברצינות חשבתי לכמה זמן שהכימיה בינינו מושלמת״ אמרתי וחייכתי. הדמעות זלגו מעצמן.
״והוא שיחק עם הלב שלי, שעבר כל כך הרבה טראומות״ בכיתי ובכיתי.
״ואני חשבתי שסוף סוף.. אני מאושרת. פעם אחת בחיים המחורבנים האלה שהייתי מאושרת!״ צעקתי בבכי.
״די״ היא מלמלה בבכי וחיבקה אותי חזק.
״כואב לי הלב״ אמרתי בבכי. ״באמת כואב״ הוספתי בשקט.
״הכל יהיה בסדר״ היא אמרה ותפסה בפניי. ״פשוט תשכחי ממנו״ היא אמרה.
״יש רק דרך אחת שאני אוכל לשכוח ממנו לגמרי״ מלמלתי בשקט.