גן הוורדים

בגן בוורדים שבקצה העולם
ישב לו עלם קטן.
שיערו פרוע ובגדיו קרועים
אך לו-מה טוב ומה נעים.
כך ישב לו העלם הקטן
כך ישב לו. בקצה העולם.

עד שאדון שעמום לבקרו בא.
ושאל במה נפשו של הנער- חפצה.
אולי לקטוף וורדים ולרדוף אחרי כבשים?
או אפילו לתפוס כמה נחשים?

אוי לו. לאותו עלם.
שלתעלולים הסכים בחפץ לב.
הוא קפץ. רץ. שיחק וצחק.
ואט אט, גן הוורדים נהרס.

או לו. לאותו עלם.
שממתוק וביישן נהפך לפרא.
אוי לו לאותו עלם.
שלהיות חברו של שעמום הסכים ללא הלם.