אנחנו רק ידידים! (1D) פרק 18

–פרק 18–
נ'ק מבט של תהל:
אחרי שאני ושירה דיברנו על הילדות שלה היא אמרה לי שהיא עייפה אז נפרדנו והיא הלכה לחדר שלה.
אחרי רבע שעה בערך נייל נכנס לחדר שלי והתחיל לדבר איתי:
"תהל אני יודע שיש לך ולהארי משהו, אבל אני רוצה שתדעי שאני מאוד אוהב אותך" הוא אמר מהר ובפחד.
"נייל, מאיפה הבאת את המידע שיש לי משהו להארי?" שאלתי מופתעת.
"אני רואה את זה!" הוא אמר מבואס.
"אוקי, נייל אני יסביר לך: אני והארי חברים ממש טובים ואנחנו כמו אחים לא מעבר לזה!"
"ואין לך שום יחסים אישיים איתו?" הוא שאל.
"לא, אני לא אוהבת אותו בתור גבר אלא אני אוהבת אותו בתור אח" אמרתי.
"אז….. יש מצב שנצא יום אחד לאכול איפושהו?" הוא שאל אותי מהוסס.
"אני חושבת שאפשר, מתי אתה רוצה?" עניתי.
"את רוצה מחר בשמונה?"
"אין בעיה אני יהיה מוכנה" אמרתי והבאתי לו חיבוק ונשיקת לילה טוב.
לא יכולתי להרדם מלא זמן.
נייל לא יצא לי מהראש, החיוך המושלם שלו העיניים הכחולות והשיער המחומצן המהמם הזה.
לאט לאט התחלתי להרדם וחלמתי חלום:
אני מטיילת בחוף הים עם מישהו יד ביד, אני לא רואה את הפנים של אותו האחד אבל הקול שלו מוכר לי ואני גם מכירה את ניד הזאת, אבל מאיפה?
התעוררתי לקול של זאין:
"תולי….. קומי כבר! אנחנו צריכים לדבר איתך!" הוא אמר והתחיל לזרוק עליי כריות.
"טוב צאו לי מהחדר ואני קמה" אמרתי.
"בסדר יש לך 10 דקות להתלבש ולצחצח שיניים!" זאין אמר והוציא את כל הבנים מהחדר שלי.
התלבשתי מהר ויצאתי למטבח.
"מה רציתם? למה זה כל כך דחוף והערתם אותי בשש וחצי בבוקר?" שאלתי.
"רצינו לשאול אותך……… אם בא לך פנקייקים או חביתה" זאין אמר והתחיל לצחוק ולברוח.
"נווווווו באמת?" שאלתי בעצבים.
"כן!" נייל אמר וחייך את החיוך המושלם הזה שלו.