חברי הצל

כול כך קר פה
וכול כך שקט
"היייי" קולי חותך את הדממה
אף אחד לא עונה
אף אחד לא שומע או רואה
"אני לבד" אני לוחשת
כדי לא להפריע לדממה להיות
והלפתע אור חזר עולה מולי
ומשאיר לי מאחורי גבי חבר
צל ארוך ואפל
"שלום לך צל" אני אומרת מהורהרת
ואפילו קצת מפחדת
"*שלום*" ענה הצל בלחישה אפלולית
"*תודה לך נערתי ,כי בלעדיך לא הייתי אמיתי ,כי רק גופך יכל ליצור צל כול כך מרשים כמותי*"
"*בבקשה*" עניתי לא בטוחה למה הוא מתכוון
השעות חלפו והצל התעצם וגבר ולאט לאט הוא כבר לא היה אותו הדבר
הוא התחיל לספר לי סיפורים מפחידים על מקומות הומים אנשים
הוא סיפר שהאנשים תמיד רבים
והורגים
והורגים
ותמיד ככה חבריו הצלים
נעלמים
"*סוף סוף מצאתי מקום בטוח ,מקום בודד , ככה טוב לנו ילדה נכון ? אנכנו לא צריכים אנשים אחרים בואי נישאר פה כול החיים*" אמר הצל
האור התחזר למשמע הדברים
"-או איזה קשקושים-" אמר בכול נעים
"-ילדה העולם שבחוץ לא כזה נוראה, אל תקשיבי לצלים ,הם תמיד אומרים דברים שקריים ,כדי שהם יצאו בטוחים ,תקשיבי גם לאור ילדתי -" הצל התרגז וגדל כמאת וכיסה את האור וחסל
"*לא שיקרתי ילדה, כול מלותי נכונות ,אכן יש מלחמות *"
"-נכון -" אמר האור בקול קטן
"-אבל יש עוד דברים שם בעולם, אהבה חברים וקשרים שאם לא תצאי מיפה לעולם לא היו מתקיימים-"
"-האור החל לגבור ,והצל כמאת ונעלם -"
"לאאא" צרכה הילדה ובכתה
"אני מפחדת , אני לא רוצה ,הצל הוא החבר היחיד שלי הוא נותן לי נחמה "
"-אל תידאגי-" אמר האור
"-הצל תמיד אהייה שם כשתעלה השמש ושתלכי לישון ,הוא יכול להיות לך חבר נהדר ,רק על תקשיבי תמיד לכול היש לו לומר , הוא ימלא את ליבך בפחדים ,במקום להראות לך את הדברים היפים -"
ליפני שהצל נעלם נראה שהוא מחייך .
התעוררתי במיתת בית החולים ,ולידי היו כמה אנשים , לא זכרתי אותם ולא ידעתי מאומה על היותם .
שמעתי לחשוש הולך ונעלם " עכשיו אל תאחזי יותר בפחדים אלה בחיים "