אל תחכי לי.

אל תחכו לי, אני אשאר שם
אל תחשבו שהייתי פה, תזכרו שאני שם ולא אחזור יותר לעולם,
אל תבכו שהלכתי, תסתכלו על זה שאתם פה בלעדיי.

אני גרמתי לכם כל כך הרבה סבל, לך ולאבא. שהייתי בורח מהבית כדי ללכת לבר נוער.
לא הייתי מספר לך שאני באמת הולך לבר נוער, אמרתי שאני הולך לחבר או לידידה. לא בגלל שלא תדעו שאני הומו, ידעתם את זה. אבל אף פעם לא ישבתם איתי לשיחה רצינית כדי לדעת אם זה באמת נכון.
שהייתי מביא חברים הביתה, את ואבא הייתם לחוצים שאני לא אתמזמז איתם בשירותים או משהו, תמיד דאגתם, תמיד סקרתם אותם, תמיד שאלתם, תמיד חיטטתם לי בשיחות ובפייסבוק.
תמיד ישבתם לי על הוריד כדי לדעת בן כמה אותו חבר, איפה הוא גר, מה המוצא שלו ואיפה אימא שלו התחתנה. תמיד חפרתם לי במוח שאני לא צריך להביא חברים בשעות כאלה, שאני צריך ללכת לישון מוקדם ולא לשחק עם חברים בלילה. אני לא ממש הקשבתי לכם, למרות שידעתי שאתם די צודקים. אני לא צריך לשכב עם בנים, אני לא צריך לגעת בבנים, אני לא צריך לנשק בנים, אני לא צריך לחיות עם בנים. אני לא הומו. אני לא. אמרתי לעצמי. כל הזמן ניסיתי להכחיש את זה לעצמי, שאני לא באמת כזה. יום אחד החלטתי שאני אפסיק לבר נוער ולהכיר בנים, החלטתי שמהיום אני הולך להכיר בנות 'כוסיות' כמו שכולם אומרים. התחלתי לצאת עם הרבה בנות מאז, הפעם הראשונה ששכבתי עם בחורה הייתה בכיתה ט', חודש אחרי שהייתי כבר מקובל ומוערץ וסטרייט לעיניי החברה. למרות שכל הבנות אהבו אותי ואמרו לי כמה שאני חתיך, הרגשתי שבור מבפנים. שאני צריך לשנות את עצמי בגלל שההורים שלי לא מקבלים אותי כמו שאני. כמובן שבכל התקופה הזאת (מכיתה ט' עד כיתה י'א) אתם כבר לא חשבים שאני נראה הומו לדעתכם, אתם תמיד שמחתם שהייתי מביא בחורה הביתה והתייחסתם אליי יותר בכבוד ולא חדרתם לי לפרטיות.
אבל השנה, פשוט לא יכולתי יותר. הגיע בחור שנראה מצוין, היה לו חיוך כובש ועיניים ירוקות. הוא תמיד ניסה להתקרב אליי ותמיד חייך אליי כשראה אותי חוצה את הכביש בדרך לבית הספר. יום אחד הוא הציע לי לבוא אליו הביתה, שנינו נהינו, הוא שאל אם אני רוצה להישאר לישון, אני לא כל כך ידעתי מה להגיד. ידעתי שאם אני אגיד לכם שאני הולך לישון אצל חבר אתם תאכלו סרטים ולא תדעו מה לעשות, אבל מצד אחד, מה יש לי כבר להפסיד. הבחור חמוד וחתיך, הוא מנגן בפסנתר ויש לו מבטא דרום אמריקאי. שניכם בטח הייתם מחבבים אותו בתור בן אדם… מצד שני, אני לא רוצה לאכזב אתכם. אני לא רוצה שתגידו לי שאני הומו מסריח ותגרשו אותי מהבית. אני לא רוצה.
החלטתי להישאר לישון אצלו למרות שידעתי מה תחשבו.

ישבתי על המיטה שלו והסתכלתי בעיתון. הוא הסתכל עליי מלמעלה ואמר שהוא רוצה להכנס להתקלח. הוא חייך ופשט את חולצתו. אני הבטתי בו סמוק. התחלתי לרעוד כשהוא פשט את חולצתו וניגבתי את הריר משפתיי כשראיתי אותו ערום לגמרי. כשהוא סיים להתקלח אני נכנסתי גם, שמעתי את הטלפון שלי מצלצל וביקשתי ממנו לא לענות. כשיצאתי מהמקלחת לבשתי מכנס קצר ושנינו נכנסנו למיטה, אני לא יכולתי להירדם כל הלילה. אני לא יכולתי לישון כשראיתי בחור שרירי, חסר חולצה לבוש בבוקסר צמוד בלבד, שוכב ליידי כשהידים שלנו כל כך קרובות. ישבתי עד שבע בבוקר עם פנס ביד כדי לראות משהו בתוך העלטה מלבד הגוף השזוף של הבחור ששוכב ליידי. כשהוא קם הוא הסתכל עליי. הוא רעד. שנינו רעדנו. הוא נישק אותי בצוואר והביט בי ושתק. "מה?" שאלתי. "אני אוהב אותך." הוא אמר לי ונישק אותי. עצרתי את הנשיקה. "אתה לא?" הוא שאל. "אני כן." עניתי לו ונישקתי אותו נשיקה צרפתית ארוכה.

כשהגענו ביחד לבית הספר ולבשתי את הבגדים שלו, כולם הביטו בי כעוף מוזר. לא הפסיקו לנעוץ בי מבטים, צחקו עליי מאחורי הגב ושאלו אותי עם אנחנו ביחד. איכשהו זה הגיע אליך, את השתגעת\ לא ידעת מה לעשות. את סיפרת את זה לחברות שלך, לכל המשפחה והאנשים שאת מכירה, לא החסרת אף אחד. לכולם סיפרת.
לא ידעתי מה לעשות בעצמי. התחלתי להסתגר בבית ולא לעשות כלום כל היום. ניסיתי להתאבד והלכתי לטיפול פסיכולוגי בגלל שאת רצית שיעזרו לי לחשוב שאני לא הומו. אבל זה לא עזר. המשכתי לחשוב עליו, על הבחור שהתנשקתי איתו בבית שלו. המשכתי לחשוב על הליטוף שלו, על המגע שלו, על השפתיים העבות והידיים הרזות שהיו לו. חשבתי על הגוף שלו, על השרירים שלו, שאני לא אראה אותם יותר בחיים, בגללך.
אחרי שנתיים שאני הייתי כבר אמרו להתגייס את איכשהו סידרת שאני אדחה את הגיוס ואני אעשה בינתיים עבודות שירות למען הקהילה. עזרתי בכל מיני גנים ועמותות, נגמלתי כבר, לא חשבתי יותר, לא ראיתי יותר בחורים חתיכים וחמודים, לא חשבתי יותר על הבחור החתיך שנישקתי. לא חשבתי על אף אחד.

אבל עדיין חשבתי על זה שנמשכתי אליו, שאני עדיין כל כך אוהב אותו. שאני כל הזמן בטוח שאם היינו ביחד עכשיו הייתי מנשק אותו כמו קודם, היינו שוכבים במיטה שלו, רואים סרט או סתם מסתכלים אחד על השני. אבל זה לא קורה.

אבל עכשיו החלטתי שאני מפסיק לחשוש ממה שתגידי, אני יודע שתחשבי תמיד שלילי בקטע המיניות שלי, אבל אני אעשה מה שבא לי, מתי שבא לי, כולם עושים טעויות, את עשית את הטעות הכי גדולה- בחרת לא לקבל את הבן שלך כמו שהוא. עכשיו אני בטוח אבין שאת בחיים לא תצליחי להבין מה זה אהבה. אם אני כל כך אוהב אותו, למה אני לא יכול לחיות איתו? בגלל שאימא שלי לא מקבלת אותי כמו שאני? אני לא חושב שזה בסדר, אבל מצד שני כבר לא אכפת לי ממך. לא ממך ולא מאבא שלי.

שלך,
הבן ההומו שלך.